קרא המשיך והתוודה: "אני פוסט טראומטי. לא אמרתי את זה אף פעם בכנסת או בממשלה. זאת פעם ראשונה שאני אומר את זה. יש איזה מן הרגשה שחושבים שפוסט טראומטי הוא לא כשיר במאה אחוז להיות עם עמדות כאלה ואחרות. אני מאה אחוז, התמודדתי עם זה. עובדה שנבחרתי שנים לכנסת ולממשלה. אבל את זה לא רציתי לגלות. זה היה חשוב לדחוק את זה כדי להראות שיש מנהיגות שיודעת לא לנצל את המצב".
על ההתמודדות עם הפוסט-טראומה הוא משתף: "אתה פתאום מוצא את עצמך חושב על זה. בתקופה של השנים האחרונות יש יותר לקיחת רצינות בלטפל באנשים כאלה. היום יש יותר מודעות למצב הזה. היו שנים של פחות", והוסיף לאחר מכן: "גם עניין החטופים, אם אתה לא מכבד אותם אתה מאבד את הערך הכי חשוב שיש במדינה הזאת".
על אובדן בני משפחתו הוא מספר: "הדוד שלי עבדאללה קרא נרצח על ידי הליגיון הערבי בגלל שסבי היה בקרן היסוד, שהיתה סוג של ממשלה של יהודים", מספר קרא. "יום עצוב, יום שאי אפשר לתאר אלא אם אתה חווית את הדברים הללו. אני ממש בהלם ככול שמתקרב היום הזה. כל יום זה מזכיר לי את הנקישות בדלת שלא היו צפויות, את העלייה במדרגות ואת זה שדיבר איתי מלבנון שאמר לי 'מחר אני חוזר'", נזכר קרא ומספר נרגש עם דמעות.
ועל משפחתו כיום הוא אומר: "אמא ואבא נפטרו מצער. לא היה לי אף אחד. אבל היום יש לי ילדים. אפילו הבנות שלי שהן דתיות עשו שירות לאומי. רציתי שהבנים ילמדו ואמרו לי 'לא, אבא. אין לנו מדינה אחרת'".
התרעות פיקוד העורף