“בהתחלה כל מפלגה קיבלה מכסה ובדרך כלל שלחו לוועדה למען מעמד האישה את האנשים הלא חשובים ברשימה”, סיפרה דיין בראיון למוזיאון הכנסת. “אחרי כמה ישיבות ראו שיש לזה חשיבות ושהנושאים שעוסקים בהם הם הרי גורל. בהתחלה לא היה לוועדה בית. הכנסת הייתה בבניינה, ולא היה מקום, והושיבו אותנו, חברות וחברי הוועדה, בבית ארעי שהיה אז בבנייה, אני חושבת כנסת שלמה ואחר כך כנסת התחלתית, ורק אחר כך התיישבנו קבל עם ועדה, אז הלכתי עם שלט ביד שכתוב עליו ‘ועדה לקידום מעמד האישה’ וזה היה צחוקים כמובן, לעבור ולשאול ‘איפה יושבים היום?’”.
“יעל דיין ואני היינו רחוקות כרחוק מזרח ממערב בעמדותינו המדיניות, אך היינו קרובות כאחיות למאבק הפמיניסטי”, כתבה לבנת בחשבון X שלה. “פעלנו יחד, בימים בהם יריב פוליטי לא נחשב אויב, כדי לקדם נושאים פמיניסטיים. כיהנו ברוטציה כיו”ריות בוועדה הראשונה לקידום מעמד האישה ב־1992 ועוד”.
“בעיתוי הנכון”
מאור מציינת כי הצלחת הוועדה הייתה הרבה הודות לאוטונומיה שנתנו דיין ולבנת לחברות ולחברי הוועדה: “הן נתנו לנו סמכויות, והקמנו מיד ועדות משנה. זה לא רק שבאנו רק למפגש של הוועדה והלכנו הביתה. אני למשל עמדתי בראש ועדת משנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה, מרינה סולודקין (הצטרפה לוועדה בבחירות הבאות) עמדה בראש ועדת משנה לקידום נשים חד־הוריות, נעמי חזן עמדה בראש ועדת משנה לקידום נשים בצבא, תמר גוז’נסקי עמדה בראש ועדת משנה לקידום נשים ערביות, נעמי בלומנטל עמדה בראש ועדת משנה לנשים גמלאיות ודליה איציק עמדה בראש ועדת משנה לנשים בחינוך. התוצאות, מה שאתה רואה היום זה חלק מהעבודה שלנו. היינו יוזמות ישיבות וחושבות על חקיקה לקדם וכו’”.
“בת לנסיכים, אבל צנועה”
"אין תחום שלא קידמנו בחקיקה. התרומה של יעל הייתה גדולה מאוד, קודם כל במתן האוטונומיה לכולן וגם המסירות האדירה שלה לנושא. יעל הייתה בת לנסיכים, משפחת דיין המפורסמת, אבל היא הייתה אישה מאוד צנועה, ישרה והוגנת. היא לא התנהגה כבת של נסיכים אלא הסתכלה לכל אחד בגובה העיניים, אוהבת את האזרחים וכו’. היו לה חריצות ותבונה, היא לא דיברה בסיסמאות והייתה פרקטית. חשוב לציין גם שבצד זה יעל הייתה אישה דעתנית, והיא לא ידעה לעגל פינות, לטוב ולרע, אבל היתרונות שלה היו כל כך רבים שזה חיפה. אני לא חושבת שיש מישהו שלא הסתדר איתה בוועדה. האישיות והידע שלה סחפו את כולם. אני רואה ביעל דיין משולש תרומות: קידום הנשים, קידום השלום וגם קידום זכויות הלהט”ב שהיא סייעה להכרה בהן”.
"עמדנו בפני לחצים רבים, בעיקר יעל קיבלה את האש, ובמהלך העבודה יעל ואני הבנו כמה הדבר הזה עשוי לשנות את החברה הישראלית והוא באמת שינה. יעל היא אחד האנשים המעטים ששינו את פני החברה הישראלית בהקשר הזה, אין הרבה אנשים כאלה”.
דיין, שעמדה בראש הוועדה עד 2003 והצליחה להסב את תשומת לבם של הציבור ושל התקשורת לסוגיות שונות שהביאו לשינוי חברתי, פרשה באותה שנה מהכנסת. במהלך שנות כהונתה בתפקיד העבירה חקיקה נרחבת והביאה להקמת ועדה ממשלתית לצמצום נגע האלימות כלפי נשים. בהיותה חברת כנסת ותיקה ומוערכת, במרוצת השנים שובצה בתפקידים בולטים נוספים והייתה חברת ועדת החוץ והביטחון ויו"ר משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי.
כשהיא זוכה לתמיכת מפלגת השלטון ובאמתחתה נדוּנְיות פוליטיות, דיין הצליחה באמצעות תמרון פוליטי להעביר תיקון חקיקה שנוי במחלוקת. ויתורה על מושבה בוועדת החוץ והביטחון בשנת 2000 הוא זה שאפשר את תמיכת הסיעה השנייה בגודלה בקואליציה בהעברת תיקון לחוק שיווי זכויות האישה, הקובע "עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה ובין האיש ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
בראיון ל"מעריב" בשנת 2021 סיפרה דיין על החוק למניעת הטרדה מינית, כי "אי אפשר לתרגם כל מה שאומרים ומציעים להטרדה מינית. לכן החוק שלי מאוד זהיר בזה. היו כמה חברות כנסת שכיהנו אחריי והאריכו את תקופת ההתיישנות על הטרדות מיניות ואני מאוד כועסת על זה, כי חייבים להבדיל בין אונס ומעשים מגונים ובין הטרדה מינית. הטרדה מינית לפעמים היא אפילו לא מעשה מגונה ולא יכול להיות שאמרו לך משהו וצבטו לך בלחי ורק אחרי 12 שנה תיזכרי ותגידי שאת לא ישנה בלילות".
באותו ראיון התייחסה דיין לדברים שהייתה עושה אחרת, וסיכמה: "אולי לא הייתי מוותרת על החיים הפוליטיים. אולי הייתי צריכה להשתדל יותר להישאר עוד קדנציה. אני מאוד גאה בעשייה הפוליטית ובמאבק לדחוף את מעמד האישה יחד עם שולמית אלוני למקום שבו כבר ברור לציבור שבכל מפלגה, דירקטוריון או מועצה ציבורית אפשר לספור את הנשים המשתתפות. פעם או שלא היה מה לספור או שהיו רק שתיים־שלוש נשים במקומות האלו”.
התרעות פיקוד העורף