עו"ד יובל קפלינסקי, לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שוחח עם בן כספית ואריה אלדד ברדיו 103fm על הסערת צווי המעצר בהאג ומה אנחנו אמורים להבין ממנה בשלב זה.
ההחלטה הדרמטית בהאג: לצערנו זה רק קצה הקרחון
ישראל מעלה הילוך? למעלה מ-10 מחוסלים בתקיפות בסוריה ובלבנון
קודם כל, ניסו להבין כספית ואלדד עד כמה זה חמור ומה קורה עכשיו, נוכח העובדה שעוד אין צווים בפועל. קפלינסקי השיב: "חאן הודיע שהוא מתכוון לבקש מביה"ד להוציא צווים, זה אומר שהוא סבור שיש ראיות לפשעים, לפי אמנת רומא, ואני משער שביה"ד ייעתר לבקשות שלו. הוא ביקש, לפי הבנתי, שלושה צווים נגד הצד של חמאס - סינוואר, דף והנייה ושני צווים נגד הצד הישראלי - נתניהו וגלנט.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
"אני מניח שביה"ד ייעתר, מפני שהתובע בטח נזהר עם העניין הזה ואם הוא מצא לנכון לפנות לביה"ד, אז הוא סבור שיש מספיק ראיות. אני חייב לציין אבל שבריאיון שאני צפיתי בו, הוא דיבר על הצווים נגד חמאס כצווים וודאיים, ודווקא כשהוא דיבר על הצד הישראלי הוא הזהיר ואמר, 'הכול תלוי באם ביה"ד יאשר או לא'. אני לא יודע מה הסיבה שהוא התבטא בצורה שונה כלפי שני הצדדים. הוא גם הביע הרבה יותר רגשות כלפי העוולות של חמאס. כנראה שבכל זאת הוא לא רואה את העניין באופן סימטרי, אלא יש מדרגים של חומרה ובכל זאת הוא מצא שגם הצד הישראלי, לפי הראיות שהוא אסף, עבר על דיני המלחמה באופן שמצדיק את הצווים".
קפלינסקי מסביר מה עתיד לקרות בהמשך: "אם ייצאו צווים, לגבי הצד הישראלי, בהחלט יש לזה משמעות, אפילו דרמטית. כי כל המדינות ששותפות לאמנת רומא, שבנתה את ביה"ד הפלילי הבין-לאומי, כל המדינות האלה מחויבות לפי ההסכם, להסגיר את מי שמבוקש לביה"ד בהאג".
הוא מוסיף: "יש כמה מדינות שהצטרפו לאמנת רומא אבל אח"כ התחייבו כלפי ארה"ב, שאיננה חברה באמנת רומא ובביה"ד, שאם מישהו מארה"ב או מבנות בריתה של ארה"ב יעבור אצלן, הן, למרות חברותן באמנת רומא, מחויבות כלפי ארה"ב לא להסגיר את אותו אמריקאי או את אותו בן בריתה של ארה"ב, להאג. אלא שהמדינות האלה, הן לא המדינות שחשובות לדעתי לראש הממשלה ולשר הביטחון. אלה לא מדינות במערב אירופה - לא אנגליה, גרמניה, צרפת, אלא מדינות באפריקה וביבשת אמריקה, ולכן המשמעות היא דרמטית. כלומר שמדינות רבות, משמעותיות בעולם, כרגע לפי הדין הבין-לאומי, למעשה מחויבות להסגיר להאג את אותם אנשים שיצאו נגדם צווי מעצר".
כשנשאל האם יש מישור משפטי שישראל יכולה לפעול באמצעותו כדי למנוע את המהלך, השיב קפלינסקי: "אני לא סבור שכרגע ניתן לעשות משהו כי בתווך שבין הפנייה של התובע לביה"ד לבין ההחלטה של הביה"ד - אין הזדמנות לשימוע".
בהמשך, הסביר קפלינסקי מה הוא בעצם המבנה של בית הדין הבינלאומי בהיבט של סנגוריה והגנה: "יש סנגור, אבל כמו שבדין הישראלי, אם יש חקירה והמשטרה פונה לביהמ"ש להוציא צווי מעצר, בשלב הזה, העצור הפוטנציאלי, אין לו זכות שימוע. גם כאן, הצווים יוצאו ואז אם מישהו ייעצר ויוסגר לביה"ד, אז יתקיים הליך משפטי שם".
הוא מרגיע: "אני משער שלא יקרה כלום כי הצד החמאסי בטח לא ייצא מעזה, או לא יסתובב מספיק בעולם, והצד הישראלי גם ייזהר ואז לא יהיו מעצרים בפועל וייתכן שגם לא יהיו הליכים משפטיים. מה צופן העתיד? קשה לדעת. אם היית שואל אותי, האם הצווים האלה תוקפם לנצח או שיש סיכוי שיום אחד מישהו יפעל להקפיא אותם או לבטל אותם, אז אנחנו כבר בשדה אחר של חלומות ורודים. אני רואה עתיד כזה רק אם יהיה פה איזשהו תהליך מדיני מבטיח שאז אותם לחצים פוליטיים, שעכשיו עובדים בכיוון שנגד ישראל, אולי בחלומות הוורודים של שוחרי שלום, יפעלו בכיוון ההפוך ויגידו לביה"ד, צווי המעצר שהוצאתם כרגע משבשים הליכי שלום".
מעבר לרמה ההליכית, מעניין לנסות להבין איך תופסים אותנו בעולם. מה מוביל בית דין רציני ותובע רציני, שנחשב לפרו ישראלי עד לפני דקה, להגיע למסקנה שאנחנו מרעיבים את עזה? על כך השיב קפלינסי: "אם תצפו בריאיון שחאן נתן ב-CNN, אתם תראו שכשהוא דיבר על הצד של חמאס, הוא דיבר מכל הלב, לרבות על אירועי השביעי באוקטובר, והאנשים שנחטפו מבתיהם וכמה שהפשעים האלה נוראיים.
"כשהוא עבר לדבר בסוף, כאילו בלית ברירה על הצד הישראלי, הוא דיבר כמי שבלע לימון ואז ציין את החשדות נגד הצד הישראלי והבהיר שזה תלוי בביה"ד. הוא אמר שהצד הישראלי חשוד בתקיפת יעדים אזרחיים ובהרעבה של אוכלוסיית עזה. מביא אותו לזה? צריך לבדוק את תיק הראיות שלו".
בסיכום דבריו אמר קפלינסקי: "ישראל התעוררה בעניין ההומניטרי באיחור. לא הייתה תוכנית אופרטיבית בשביעי באוקטובר שאמרה 'יוצאים למתקפה על עזה אבל אנחנו צריכים להבין שרעב, מוות של פלסטינים חפים מפשע ברצועת עזה, יפגע בסופו של דבר בחשבון הכללי בביטחון הלאומי הישראלי ולכן אנחנו בונים תוכנית'. כמו שכשתוקפים בעורף האויב דואגים לספק סיוע לכוחותינו, ככה כשתוקפים בעזה, דואגים לספק סיוע לאוכלוסיה האזרחית. אם מהיום הראשון הייתה דאגה לכך, אולי לא היינו ניצבים היום בפני צווים, אבל ישראל התעוררה מאוד מאוחר בעקבות מה שקרה בבית הדין לצדק ובעקבות הביקורת האמריקנית. אז ישראל התעוררה והתחילה לדאוג לרצועת עזה באופן הומניטרי. כשמתעוררים מאוחר, לפעמים התוצאות המוקדמות מגיעות לפנים".
סייע בהכנת הכתבה: אמיתי דואק.