ובכן, היום זה המצב השגרתי של מפלגת העבודה. עד כדי כך שגרתי, שהחברים הוותיקים מדברים עליו כעל מובן מאליו. אותם חברים ותיקים שבמשך שנים, פעם אחר פעם, התלהבו מהכוכב החדש, המליכו את המנהיג התורן - כדי להפילו כעבור תקופה לא מאוד ארוכה. היום, הם לא מפתחים ציפיות יתר אפילו מגולן, אחד מגיבורי הקרבות בשבעה באוקטובר, שבמשך כל הקמפיין נתפס כמוביל.
אולם, גם אם יתממש התסריט הכי אופטימי וראשי מפלגות השמאל יתעלו מעל המחלוקות, המריבות והאגו לטובת האינטרס הפוליטי המשותף - הסיכוי שהמהלך יחזיר את מפלגת השמאל המאוחדת לשלטון אינו מובטח. כל שכן - הסיכוי שראש גוש השמאל ינצח במאבק הפוליטי הכי חשוב - על ראשות הממשלה, שואף לאפס.
בלי לדעת איך תיראה המפה הפוליטית בזמן מערכת הבחירות, בלי לדעת מתי יתקיימו הבחירות בישראל, כבר היום הדעה הרווחת היא - כי הקרב המרכזי יהיה בין בנימין נתניהו, שלא מתכוון לרדת מהבמה, לבין מי שיוביל את המחנה הלא-ימני. בדיוק כך - נכון היום להגדיר את מה שפעם הוגדר כ"מחנה השמאל". הגבול הפוליטי זז ימינה במהלך העשור האחרון. אירועי שבעה באוקטובר האיצו עוד יותר את התהליך.
רבים מתומכי מפלגות השמאל היום, מעידים על אכזבתם הקשה מהחלום אי פעם לקדם פה תהליך מדיני אמיתי, שיוביל לשלום אמיתי. בעוד שהמתחרים על ראשות מפלגת העבודה שוברים יותר ויותר שמאלה - ציבור מצביעי השמאל עובר הליכים שונים, לפעמים - אף הפוכים. לכן, מטרת ההישרדות נראית היום כמטרה אמיתית העומדת בפני מי שיוביל את מפלגת העבודה בתקופה הקרובה.
התרעות פיקוד העורף