כזכור, לוי התגורר בבית שאן, והותיר אחריו אישה, 12 ילדים, יותר מ-40 נכדים ועשרות נינים. הלווייתו של לוי מתקיימת ברגעים אלו בבית העלמין החדש בבית שאן.
המסע של העולה ממרוקו: מסע של "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"; מסע מפיגומי הבניין אל עמדות ההנהגה הכי בכירות; היה כל-כולו מופת של ציונות, ישראליות, נחישות ואהבת ישראל. דוד לוי גבר על אין-ספור אתגרים, צלח מהמורות דמיוניות וניפץ תקרות זכוכית – אחת אחרי השנייה – לא רק עבורו, אלא עבור החברה הישראלית כולה, ובמיוחד – עבור הפריפריה החברתית, הכלכלית והחברתית בישראל.
הוא ניצח לא מעט אמירות לעגניות וגזעניות; המשיך בדרכו בנחישות ובמסירות; התעלם מרעשי הרקע; והותיר חותם אמיתי לדורות במדינת ישראל – מפעל חייו. כשר הבינוי והשיכון הבלתי-נשכח; כשר חוץ מיתולוגי; כחבר קבינט ברגעים קריטיים וגורליים; וכעוגן של מתינות, ממלכתיות ותבונה - אותן שיקף היטב בצמתים מכריעים בקורותיה של המדינה. הוא כתב פרקים שלמים בספר דברי הימים של מדינתנו, ברוחו, באישיותו הנחושה והג'נטלמנית – וכמובן גם בשפתו – העשירה, המעמיקה, המרתקת, המרגשת. הבלתי נשכחת.
לפני שש שנים, כאשר הוענק לדוד לוי פרס ישראל, סיפרתי לו, כי לא אחת שמעתי מאבי – הנשיא השישי חיים הרצוג - את המשפט: "דוד לוי צריך היה להיות ראש ממשלת ישראל, אבל לצערי הם לא יתנו לו״. כך אמר אבא, שקרא לו "Elder Statesman" – אחד מ"זקני העדה" במובן המקראי והמנהיגותי של המילה; ונימק זאת, בין היתר, בתבונה המדינית, במתינות, ובשקול הדעת של דוד לוי. לא אשכח לעולם את דמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו של דוד לוי כשהודה לי על ששיתפתי אותו בכך.
אני לא אומר זאת בשביל להציף את גודל ההחמצה, על אף שאני בהחלט סבור שמדינת ישראל החמיצה ראש ממשלה מעולה; אלא כדי להעיד, שההשפעה העמוקה של דוד לוי, ובמיוחד – ההערכה הרבה לה זכה – הייתה על-דורית. לא בכדי הוא זכה להתמנות כשר חוץ פעם אחר פעם אחר פעם, תחת ראשי ממשלה שונים ומגוונים; מה שתרם לכך שגם אבי – כנשיא, וגם אני – כמזכיר הממשלה, זכינו לעבוד איתו באותו תפקיד.
ולא בכדי גם היום, כשאנו בעיצומה של מערכה קשה ותקופה קשה מאד לעמנו, אנו מתגעגעים אליו ואל ראייתו המדינית המפוקחת; שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בעמדתו שפעמים תמכה באומץ ובפיקחון ופעמים התנגדה באומץ ובפיקחון לתהליכים ביטחוניים ומדיניים: הן בחזית הלבנונית, והן בדיאלוג עם שכנינו הפלסטיניים והאיזוריים - בקמפ-דייוויד ובעוד יוזמות בינלאומיות שונות. הוא לא חשש ללכת נגד הזרם; ותמיד מתוך מחויבות טוטאלית לעתיד העם והמדינה.
דוד לוי היה מנהיג פורץ דרך חברתי, מדיני ופוליטי – אמיץ ומוכשר; מופת של ממלכתיות, ושל הדר בית"רי – אמיתי ושורשי. היה לו לב יהודי ענק, חמלה אמיתית ורגישות חברתית, שהפכו אותו לאחד מהלוחמים החברתיים המשפיעים והבולטים ביותר בקורותיה של ישראל. מי ששינה, ממש במו ידיו ממש, את פניה של המדינה.
רחל, ראשל היקרה. מגיל 12 אתם צועדים יחד, כאיש אחד. הקמתם שבט לתפארת של ילדים, נכדים ונינים – שבדרכו של דוד ובדרכך, כולם תורמים ועוסקים בבניין המדינה, החברה והעם, במעגלים רחבים ובזירות שונות ומגוונות. אין מילים שיביאו לכם – בנות ובני השבט היקר הזה, "שבט לוי" - נחמה בעת הזאת.
ובכל זאת – דעו לכם: מעשי ידיו של דוד לוי – יקירכם, יקירנו - ניבטים מפינות רבות בארצנו האהובה והם בבחינת אנדרטאות נצח שמעידות טוב מכל על תרומתו האדירה: כמנהיג פורץ דרך, וכאיש שאהב מאוד את עמו, והיה מסור לו כל חייו. יהי זכרו של דוד לוי ברוך ונצור בלב האומה לדור דור".
"ידידנו, חברנו ומורה דרכנו, דוד, דרך ארוכה עברת, מורי ורבי, מהמלאח של רבאט, ועד לפסגות הרמות ביותר, אליהן טיפסת בעשר אצבעות, ופעמים ברגליים חשופות. נולדת וגדלת בימים בהם התחוללה מלחמה עולמית, בה הושמדו שישה מיליון מאחינו ואחיותינו, והודות למדיניותו של מלך מרוקו דאז מוחמד החמישי עליו השלום, ניצלת יחד עם רוב יהדות מרוקו מציפורני השטן הנאצי".
הדרך הייתה לא קלה, אבל ידעת שעליך מוטלת המשימה לסלול את הדרך שבה ילכו המונים בעקבותיך בראש מורם ובביטחון עצמי של שווים בני שווים - וכך חינכת אותנו. שאלה שנשאלת לא פעם היא האם מנהיגים נולדים כאלה או האם נסיבות החיים מולידים מנהיגים, ואם להסתמך על מילותיך, נסיבות החיים הולידו את המנהיג שבך.
מצטטת מתוך ספריך: ״בשלב מסוים, הפסקתי לרחם על עצמי וחשבתי מה לעשות כדי לשנות את מצבם של כל אלה שלא שפר עליהם גורלם. היה עליי למצוא את הדרך שתוביל אותנו לשנות דברים מהשורש, הבנתי שהדרך היא ללמוד את כללי המשחק החברתיים״. אבא זה כל כך אתה, ידעת להתעלות ולקום ממשברים קשים, להתנהל ולצאת לקרב עבורך ועבור החברה הישראלית כולה.
שלטת ברזי הפוליטיקה, ניפצת זכוכיות ברזל והגעת עד לתפקיד שר החוץ. חוללת יחסים טובים עם עשרות מדינות חדשות. מבלי למצמץ, בחרת בטובת העם ובטובת החברה הישראלית - גם מחירים אישיים שילמת. אי אפשר לסכם עשרות שנים של עשייה במספר דקות, כמה התגאית בבניין הארץ ובלעדיך פניה של החברה הישראלית היו שונים ומנוכרים לאוכלוסיות שלמות.
עשית מעל ומעבר ממה שמצופה למנהיג גדול עם הקלפים הלא פשוטים שקיבלת, כמה המשפחה הייתה חשובה לך, איך דאגת לכל אחד מאיתנו, תמיד התעניינת והיית זמין לעצה טובה. לא חיכית שנבוא אליך, הקדמת אותנו תמיד בכל נושא ובכל עניין. כמה יחסרו לי השיחות שלנו.
תודה לך אבא שחשפת אותי לקלאסיקות ספרותיות, פרשות השבוע והיסטוריה. כמה גאים אנחנו בך היום - ויודעת שגם אתה גאה בנו. כמה אחדות המשפחה הייתה חשובה לך - כמו שאחדות העם. אמרת כמה ה׳ שמח שאנחנו מאוחדים״.
התרעות פיקוד העורף