היא סיפרה על השתלשלות האירועים: "הגעתי לוועדה, שאני בדרך כלל מדברת בהתחלה, ולא קיבלתי רשות דיבור וההסבר שלו זה כי אנחנו עושים פוליטיקה. אמרתי לו שאני לא עושה פוליטיקה, שאני באה לדבר כאמא של יגב ושהוא צריך להתנצל בפניי. זה כאב לי פי כמה כי הוועדה הזו דיברה על משפחות הנרצחים בנובה, ואני במקביל לפעילות שלי במטה משפחות החטופים נוצר לי קשר עם משפחות הנרצחים, ואני מנסה לעזור להם. באתי בעיקר לדבר על הצד הזה, כל כך כאב לי שזה מה שהוא אמר. בסוף אותו היום הוא התנצל, אבל ההתנצלות תמיד היא קצת מאוחרת וקצת מאכזבת".
היא המשיכה: "כשחטפו את הבן שלי ואשתו לא שאלו אותם מה הם מצביעים, אותו דבר גם אותנו. יש הרבה מאוד משפחות, יש קשת רחבה של דעות בין המשפחות. נכון שהרבה מאוד מקיבוצי הגדר של התנועה הקיבוצית, אבל אין שום קשר. אני לא נלחמת להחליף את הממשלה, את הדעות שלי אני שומרת כרגע, אני אדבר כשהכול ייגמר - אבל כרגע אני עסוקה רק במלחמה על הבן שלי והחטופים האחרים".
"זה פוליטי כי מי שמחליט זו הממשלה, זה לא האנשים ברחוב לבד. אני באה כל שבוע יחד עם עוד משפחות לכנסת, לדבר בוועדות, להסביר את מצבנו, את מצב החטופים, כל שבוע מחדש, להעלות את המודעות, שצריך לטפל בזה".
"הייאוש גובר על התקווה, לא רואה איך מגיעים למוצא"
בתוך כך, בתחילת השיחה לאחר שהשדרנים איחלו לה "בוקר טוב", היא הודתה: "המושג בוקר טוב, אני מנסה להגיד אותו, אומרת מדי פעם, כדי להיות טיפה יותר אופטימית. אבל בתקופה האחרונה הייאוש גובר על התקווה. זה קשה, קשה עם זה. אני לא רואה איך מגיעים למוצא עם המצב".
היא נשאלה האם מישהו מהממשלה התקשר לשאול איך היה בחג השבועות, ואמרה: "לא, אחד הדברים שהכי עצובים ומאכזבים זה שאנחנו לא מצפים מאף אחד".
על החילוץ החטופים אמרה: "אחרי החילוץ ביום שבת אמרתי 'כולם מתלהבים שחזרו ארבעה חטופים, אבל רגע אחד לא חיכו לראות מה מצבם, מה באמת המצב שלהם'. ועכשיו זה יוצא, המצב הבריאותי, הפיזי, הנפשי".
"אני מרגישה שלא מספיק מבינים את חומרת המצב של החטופים שם", היא המשיכה. "אנחנו לא מוותרים, אנחנו כל הזמן על זה, כל המשפחה, אנחנו, ההורים, האחים, הדודים, כולם רק על זה - כולם דואגים להיות במאבק הזה כל הזמן. אנחנו לא עושים שום דבר אחר חוץ מלהביות במאבק להחזיר אותו ואת החטופים האחרים".
"אנחנו מצפים שיעשו כדי שיחזירו אותם, אבל לא מצפים שידאגו לנו. אנחנו רק רוצים שהם ידאגו לחטופים, אנחנו שמים את עצמנו במקום אחר. אנחנו לא במקום שאנחנו רוצים שידאגו לנו, אנחנו רוצים שידאגו לחטופים", הסבירה מדוע לא בהכרח מפריע לה שלא שאלו לשלומה בממשלה.
אשתו שוחררה, הוא עדיין בשבי
על ה-7 באוקטובר היא מספרת ומשחזרת: "היינו בבית שלנו בקיבוץ נירים, בחלק אחר של הקיבוץ. הבנו את גודל האירוע כבר בשש וחצי, דקה אחרי שהתחיל. ניסינו לבדוק איתם כל הזמן שהם בסדר, ולקראת 08:30 ניתק הקשר. קיווינו שניתק הקשר כי הייתה הפסקת חשמל, שרפו את הבתים שם, שהטלפון לא היה מוטען. ניסנו להיאחז בכל דבר שאפשר, כדי להגיד שהם בסדר. עד אחר הצהריים המאוחרים, ערב, שהצלחנו להגיע לבית שלהם, ואז הבנו שהם אינם, שהם לא שם, שהם לא בבית".
עוד היא משתפת שהעדות האחרונה על יגב היא לא מרימון, אך כן עבר המון זמן מאז: "אנחנו יודעים יומיים אחרי, עד היום האחרון שיצאו, החטופות האחרונות שיצאו מסרו לנו ד"ש ממנו, עוד מה מצבו, אבל מאז לא יודעים. זה כבר המון זמן, כבר 200 ימים. אנחנו לא יודעים מה מצבו, אנחנו בדאגה מאוד גדולה, חשש מאוד כבד".
בעקבות תשובת החמאס לעסקה, היא נשאלה האם מישהו דיבר איתם, וענתה: "אנחנו ניזונים מהתקשורת. מדי פעם מודיעים לנו שכשידעו ידברו איתנו, אבל כרגע האירוע הזה שהיה אתמול שנקרא חג, אנחנו לא יודעים. אנחנו על התקשורת כמעט 24 שעות ביממה".
התרעות פיקוד העורף