הוא הוסיף ודרש מקרומבי: ״דמיין מה זה לראות מחבלים הולכים ליד הגן של הילדה עם ידיים בכיסים. בסתלבט. בעלי בית. תדמיין שבזמן הזה מגיעות אלייך תחינות מכל מקום. מחברות וחברי נפש. משפחה. הם בחוץ. הם בבית. הם ירו בבעלי. אני שומעת צרחות של נשים. חברות מתייעצות איך להתאבד כדי לא להאנס. דמיין להיות בלייב עם חברה שמספרת שהיא משתינה על סדינים ודוחפת ברווח התחתון של הדלת כדי למנוע מהעשן להכנס כי המחבלים שורפים את בתיהם כדי שיצאו״.
״דמיין מה זה לצאת יממה אחרי ולראות שהבית שלך, השכונה שלך, המקום בו אתה הולך עם הילדים לטייל ולמכולת ולשתות קפה הפך לסרט זומבים עם גופות ודם בכל מקום. בכל מקום, קרומבי. דמיין מה זה אומר להדחיק כמה חטופות חטופים ונרצחים אתה מכיר. לנסות להתמודד עם אחד או אחת כל פעם ולשכוח את השאר מתוך ההבנה המבישה שלעכל את ההיקף פשוט ימוטט אותך. דמיין לחזור אחרי חצי שנה ולגלות שחצי מהרחוב לא מוכן לחזור. שהקהילה מתפרקת. ש115 איש שאת רובם אתה מכיר כך או אחרת נמקים במנהרות חמאס. שלא יכולת להגן עליהם. את האשמה בלקום בבוקר או להתלונן שאין מזגן״.
שימריז שיתף ציוץ זה של שבתי והוסיף עליו כי זהו ״אגרוף בבטן״ לכל מי שעוד תומך בנתניהו ולאלו שעוד מנסים לנקות את את ראש הממשלה מאחריות ואשמה לאירועי ה-7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף