אם יש משהו שמאחד את רוב חברי הכנסת, מסיעות הקואליציה והאופוזיציה, זה היחס כלפי יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר ומעלליו. הבוז, הכעס ואפילו השנאה שמופנה כלפיו משותף לכל כך הרבה גורמים פוליטיים, שהבדיחה במסדרונות הכנסת אומרת שאם זה היה בקווי היסוד - היה אפשר כבר להקים על בסיסה קואליציה רחבה ביותר.
השר לביטחון לאומי יודע שסוגיית הר הבית היא עקב האכילס של הממשלה, וזה עוד לפני ההשלכות המדיניות והביטחוניות על מדינת ישראל, אבל זה לא מפריע לו להציף את זה על ראש סדר היום, ואולי דווקא בגלל זה הוא מניף את הדגל הזה.
לבן גביר אין יותר מידי הישגים להתגאות בהם בקדנציה שלו אבל דווקא בגלל שמדובר במכונת תקשורת (ובהתאם לכך מחזיק צוות דוברות מורחב), המטרה שלו תמיד להישאר על הגלגל ולדבר לבייס שלו, ויהי מה.
עיתוי האמירה שלו "המדיניות שלנו היא לאפשר תפילה" באמצע צום תשעה באב וברקע ההיערכות למתקפת תגובה של הציר השיעי לא נועדה לשכנע אף אחד בחשיבות חופש הפולחן במתחם הר הבית, אלא נועדה לשדר שלא אכפת לו מאף אחד בקואליציה, ובטח שלא מראש הממשלה, שעוד מסרב לכלול אותו בפורום ביטחוני מצומצם לניהול המלחמה.
פעמים רבות שואלים מהו "הקו האדום" של הסיעות החרדיות ביחס ליציבות הממשלה, ונוטים לחשוב שזה סוגיית חוק הגיוס או תקציבים למוסדות החינוך, אבל האמת שנושא הר הבית הוא קריטי לא פחות ובן גביר רוקד בכוונה על הנקודה הזו.
ייתכן וגמלה בליבו אצל בן גביר ההחלטה להביא לפירוק הקואליציה והוא מחפש את התירוץ הנכון. מבחינתו הפלת הממשלה על סוגייה "ימנית" שבו הוא יוצא הגיבור מול החרדים או ביחס למדיניות קואליציה "פשרנית", יהיה בדיוק הכרטיס המתאים לרוץ איתו בבחירות הבאות, שם ינסה לנכס לעצמו קולות מהליכוד והחרדים.
התרעות פיקוד העורף