מצד אחד, התמיכה במפלגת הליכוד מגיעה לשיא מאז תחילת המלחמה עם 25 מנדטים, כבר הרחק מעל המחנה הממלכתי, שממשיך לצנוח ויורד ל-19 מנדטים בלבד (הנתון הנמוך ביותר מאז ה-7 באוקטובר). גוש הקואליציה עצמו מתחזק גם הוא ל-53, שלעומת 64 מנדטים בכנסת הנוכחית מדובר במכה גדולה, אך גם בזה ניכרת מגמת התחזקות איטית.
עם זאת, בשאלה אחרת שסקר מעריב בחן - האם יש להסכים להצעה האמריקאית-צרפתית להפסקת אש זמנית של 3 שבועות - רוב עצום מנגד. בקרב הציבור היהודי 74% מתנגדים למהלך כזה, נתון שחוצה את גבולות תומכי הימין, עמוק אל תוך מצביעי האופוזיציה.
אין ספק שהמדיניות שראש הממשלה נתניהו מוביל בשבועות האחרונים בגזרה הצפונית מחזקת את התמיכה בו, והציבור הכללי עומד מאחורי הכוונה לשנות את המצב הביטחוני בגבול לבנון. כמעט שנה של הפצצות בלתי פוסקות בכל רחבי הגליל והגולן, יחד עם רבבות עקורים, גרמו לרוב הישראלים להבין שהמלחמה מול חיזבאללה היא "מלחמת אין ברירה", וכל ויתור עכשיו יהיה חזרה לתפיסות שקדמו ל-7/10.
המנדטים שעולים לליכוד נובעים בין היתר מתוך תמיכה במדיניות שננקטת כעת בצפון והתחושה שסוף סוף ישראל מסירה את הכפפות. בדיוק מהסיבה הזו, העובדה שרוב מוחץ בציבור הישראלי מתנגד לעצירת המהלך הצבאי המעצים מול חיזבאללה צריכה להדליק אצל הצמרת המדינית ובראשם נתניהו נורה אדומה בוהקת.
אחרי שנת מלחמה קשה, וכאשר טראומת טבח שמחת תורה צרובה עמוק, הציבור הישראלי ממאן לקבל שוב את משוואת "שקט ייענה בשקט", אלא דורש להסיר את האיום מצפון ולקיים את ההבטחות להחזיר את התושבים הביתה לגבול הצפון.
נתניהו אולי יכול להתבשם מעמודת המנדטים הצומחת, בייחוד לאור קריסת האופוזיציה, אבל הישראלים מאותתים לו שלא יעז להיכנע ללחץ בינלאומי. כעת נתניהו יכול וצריך לרתום את התמיכה העממית לשינוי המצב מול לבנון ולהגיע שם להכרעה ברורה.
התרעות פיקוד העורף