חברי ועידת מפלגת העבודה החלו הבוקר (ראשון) בהצבעה דיגיטלית מרחוק, על שאלת אישור ההסכם להצטרפות לממשלת החירום הלאומית, שנחתם בסוף השבוע עם כחול לבן. ראש עיריית תל אביב יפו ואיש המפלגה, רון חולדאי, שוחח עם בן כספית ואריה אלדד ב-103FM ומתח ביקורת על הנעשה במפלגה.

בן: אני מקריא לך ציוץ שלך מיום שישי - "חברי מפלגת העבודה- יתכן כי הגיעה השעה לומר די. אין צורך פוליטי במפלגה שהייתה ביתי הפוליטי כל חיי, שעבור ערכיה הצבעתי ולאורם הלכתי. פנייתי היא לאלו שעבורם לערכים אלו יש עדיין משמעות: אל תרימו יד על המפלגה ואל תחברו לממשלה הרעה הזו, שממילא לא צריכה אתכם". עד כדי כך?
נכון, פשוט כמו שזה בדיוק. מפלגה שרוצה להשתקם, להוביל או שתהיה לה משמעות, לא יכולה להצטרף לדבר הזה. ברגע שהיא הצטרפה – א' זה שני קולות בסך הכל, כל הסיפורים כאילו 'אנחנו נתרום' ו'אנחנו נשפיע' – הכי ממילא זה הסכם פריטטי שאף אחד לא יכול להחליט ולהשפיע. וב' זה שניים מתוך הסך הכל, אז מה מיוחד במפלגת העבודה? נגמר, איננו, צריך להגיד די - לא קיימת.

אריה: אני חושב שהיא דרושה לגנץ יותר ממה שהיא דרושה לנתניהו אבל אולי ההצטרפות דרושה למפלגת העבודה כדי להישאר על 'הגלגל' אחרת היא מתאיידת.
אני חושב בדיוק ההיפך. כאשר מפלגת העבודה אמרה את מה שאמרה, היא דווקא קיבלה יותר מנדטים בזה שהיא דווקא הצטיירה כאופוזיציה. עמיר פרץ אמר שהוא יביא מצביעים מפה ומשם. הוא הביא את אורלי לוי והיא הלכה, ובאותו יום גם בסקרים המפלגה הייתה מתחת לאחוז החסימה. ההצטרפות הזאת מחסלת לחלוטין את המותג הזה, את המפלגה הזאת ואת האפשרות שלה אי פעם לרוץ לבדה.

בן: אולי הגיע הזמן לומר שמפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי.
אמרתי. נורא פשוט.

בן: עצוב. עם יד על הלב, אתה לא מתחרט קצת? הרי באחד הסיבובים הקודמים היית בעמדה של התלבטות והיה לך סיכוי. אולי אם היית קופץ ולוקח את המפלגה זה היה נראה אחרת עכשיו?
בוא לא נעסוק בזה. אני לא אוהב לחטט בעבר, אני לא מהאנשים שמצטערים על מה שהיה בעבר. אני חושב שעשיתי החלטות נכונות בחיי וחושב שמפה אני משפיע לא פחות. אני חושב שיש חשיבות עצומה לעיר הזאת ולערכיה גם בעידן הזה, ואני חושב שאני משפיע על מה שקורה במדינת ישראל.

נכון שאילו הייתי ראש ממשלה הייתי משפיע יותר אבל הסיכוי להגיע לשם, למישהו כמוני במיוחד משמאל היום במדינת ישראל במציאותה הקיימת, זה כמעט בלתי אפשרי – אבל אני חוזה שתוך שנתיים שלוש, בעקבות המשבר הזה יבינו שהעובדה שהפערים החברתיים הכל כך גדולים במדינת ישראל הביאו לכך שאין פה מעמד ביניים שאין לו שלייקס וקצת חסכונות, ולכן הוא נופל היום, העובדה שמערכת בריאות הידלדלה, כמו גם מערכת התחבורה, מערכת החינוך וכו', לפי דעתי יגיעו למסקנה שצריך לעשות רוורס, שהשיטה שבה הלכנו הייתה קצת מוקצנת מדי וצריך לקחת קצת בחזרה.

אריה: כמה זמן להערכתך ייקח לת"א לחזור למה שהייתה?
אני לא יכול להעריך מפני שכשמדובר בתופעות מן הסוף הזה, יש להן תופעה של קדימה ואחורה – יש מדי פעם התפרצויות, אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אני לא בטוח שהיא תחזור למה שהיא הייתה, אולי היא תחזור למשהו אחר. הרבה מאוד דברים יהיו קצת אחרים: נעבוד קצת אחרת, נצרוך תרבות קצת אחרת, נשב אחרת במסעדות וכו'. העולם גם משתנה. אבל העיר הזאת מעצם טבעה, בגלל ערכיה, בגלל הדמוקרטיה, והעובדה שהיא מכילה כל אחד והחופש שהיא נותנת לכל אחד להתבטא – היא עיר שתחזור מהר מאוד להיות המרכז והמבשרת על הרבה תהליכים שיקרו בחברה הישראלית. אני מקווה שזה ילך יותר מהר מאשר צפו לנו, מפני שאני רוצה רק בטוב למדינת ישראל ולת"א – יפו.

בן: זו עיר שהיא גם הבירה הכלכלית של ישראל, אבל בעיקר בירת הבילויים. איך מחזירים את הברים, בתי הקפה והמסעדות? זה חלק נכבד מהכלכלה העירונית.
אנחנו כל פעם אומרים איך מחזירים. אנחנו בנויים על היצירתיות והיזמות ועל האופי של הישראלים ושל הציבור. הם אלה שעושים את זה והם אלה שימצאו את הדרכים. אני צריך לאתר את הכיוונים, את היוזמות, להצטרף אליהם ולהעצים את התהליכים. לא אני אעשה את הדברים. לשמחתי יש לנו, בניגוד לעמים אחרים, המון אנרגיות שהן תעשנה את זה. זה לא נראה בשנות ה-80 כמו שזה נראה בשנות ה-90 וכו'. זה כל פעם משתנה וחי אחרת. אני בטוח, מכיוון שהעיר הזאת היא בלוקיישן שלה, מכיוון שהיא גם המרכז העסקי, מכיוון שהיא עיר שמנוהלת כמו שצריך לשמחתי ויש לה את היכולות, שהיא תמשיך להיות מרכז התרבות והעסקים של מדינת ישראל כי זה גורלה לאורך כל השנים. היא בת 111 שנים.

אריה: איך אתה רואה את התיאטראות, האופרה ומרכזי ההופעות?
אתה שואל שאלה מצוינת אבל לי אין תשובות. ישבתי עם כל מנהלי המוסדות בעיר הזאת ואמרתי להם, אתם אלה שצריכים עכשיו להציע לנו מודלים להתנהגות אחרת שמאפשרת לעשות דברים לא כפי שעשינו בעבר. אני בטוח שאנחנו נתגבר ונמצא את הדרך, אנחנו כעירייה נמשיך לתמוך בתרבות ואומנות. אנחנו מאוד ערים למצוקות ואנחנו מגייסים כספים.

בן: בכל זאת, מחר יום הזיכרון. אתה טייס קרב מהולל בחיל האוויר. יש מישהו שהוא 'החלל' שלך בצפירה?
יש הרבה אבל ישנו אחד, שמו מתי ישפה מכפר הס. בנם של משה וציפורה, שהתגייס יחד איתי לקורס טייס באותו חודש. הפכנו להיות חברים מאוד טובים באופן אישי. אני ביקרתי אצלו במושב והוא ביקר אצלי בקיבוץ. לא סיימנו באותו קורס כי ירדתי קורס אחד, אבל נשארנו חברים טובים. הוא נהרג לפני מלחמת ששת הימים בתאונה. זה היה החבר האישי הקרוב מאוד שאיבדתי אי פעם בחיי. מאז נוצר קשר מאוד עמוק ביני לבין משפחתו. יש לו 3 אחיות, ההורים נפטרו. מאז אני שומר על קשר עם משפחת ישפה שהם כמו המשפחה שלי. ההורים שלי קראו לאמא שלו סבתא ציפורה. למרות שעכשיו אי אפשר לעלות להר הטייסים, שבדרך כלל היינו נפגשים שם כל שנה, טרחתי להרים טלפון למשפחה ולדבר איתם.