"היום הכל אחרת", קובע משה נסים, לשעבר שר המשפטים, האוצר, התעשייה וסגן ראש הממשלה. "אומנם בזמני בממשלה היו חילוקי דעות עמוקים, אבל מולם הייתה אידיאולוגיה. היום אין אידיאולוגיה ויש הפגנות מבישות, עם התנהגות ברברית, כולל התפשטות נשים מבגדיהן, קללות וצעקות בלי גרם של תרבות. לצערי, הפירוד בציבור שלנו הולך ומעמיק, והוויכוח הציבורי הולך ומתלהט - וזה מסוכן. יש אלימות משני הצדדים עם מנה גדושה של שנאה יוקדת כלפי ראש הממשלה, שבעשר שנות כהונתו הביא את מדינת ישראל להישגים חסרי תקדים. לכן לא מובנת שנאת החינם כלפיו עד כדי איומים חוזרים ונשנים על חייו ועל חיי בני משפחתו. זאת, כשאיש ממחנה המאיימים איננו יוצא נגד איומים אלה".
נסים, עו"ד במקצועו, עומד מאחורי הוצאת הספר “המפלגה הליברלית בישראל - לידתה, פועלה וניצחון דרכה", על ידי “המרכז הליברלי", מכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש יוסף ספיר, שבראשו הוא עומד. מחברי הספר הם מנחם פורטוגלי ז"ל, פרופ' יוסף גולדשטיין וד"ר אופירה גראוויס־קובלסקי. העורך הוא יהודה יערי.
הספר המקיף נטוע בעבר וסוקר את דרכה של המפלגה הליברלית על גלגוליה הקודמים למן תקופת הזוהר שלה בתנועה הציונית ועד היעלמותה מהמפה הפוליטית בישראל. ברם נסים, שמאז היותו בן 24 מחזיק בתואר צעיר חברי הכנסת בכל הזמנים, חי בגיל 85 את ההווה הסוער ודואב על המתרחש.
“אני מגנה בתוקף את הקריאות בדבר הצורך לחסל את נתניהו", מוסיף נסים. “זה בלתי נסבל. לדאבוננו הרב כבר ראינו פעם מה זה רצח ראש ממשלה בישראל. כן, אני בהחלט חושש שזה עלול לקרות שוב וסבור שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה אינם יכולים לעצום עיניים מכך".
תחום המשפט, המגרש הביתי של נסים זה למעלה מ־60 שנה, מטריד אותו בימים אלה. נסים, שהיה בשלהי 2015 חבר ועדת האיתור ליועץ המשפטי לממשלה, בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, איננו יודע מנוח מאז נודע כי אביחי מנדלבליט זכה בתפקיד בלי ליידע בדבר מה שמכונה קלטת מנדלבליט־אשכנזי, הנוגעת לפרשת הרפז. “כחבר הוועדה קראתי למנדלבליט לפרסם את הקלטת כדי להוכיח את חפותו", הוא אומר. "היועץ המשפטי לממשלה, שהוא בעל הסמכות להגשת כתבי אישום, חייב להוכיח לציבור שלא דבק בו רבב, אבל הוא מסרב לעשות זאת. אינני יודע מה הסירוב הזה אם לא שיש בקלטת דברים חמורים שמנדלבליט רוצה להסתיר. עובדה זו, שמצטרפים אליה הגילויים של אילה חסון לגבי תוכן הקלטת, מסבירה מדוע מנדלבליט העלים אותה מהוועדה שלנו, כנראה מחשש שאם הוועדה הייתה מודעת לקלטת ולתוכנה, היא הייתה פוסלת את מועמדותו. מנדלבליט, יועץ משפטי לממשלה שצבר כוח הרבה־הרבה מעל לסביר ומעביר הנחיות גם בנושאים שאין להם קשר עם חוק ומשפט, איננו עושה דבר כדי להוכיח את חפותו. לדעתי, על הציבור לדרוש זאת ממנו כתנאי להמשך תפקידו. ולא - נשאלת השאלה מהי סמכותו להגיש כתבי אישום נגד אחרים".
נסים יודע שהפנייה אליו, בחור דתי חסר ניסיון, מצד מפלגה חילונית בעליל, הייתה מתקבלת כיום כקומבינה. זאת, כשמציע ההצעה, אברהם קריניצי, ראש העיר הוותיק של רמת גן, יזם אותה בהנחה שנסים, בן למשפחה יוצאת בבל, יביא למפלגה קולות רבים של בני העדה בעירו. כשהוא תהה איך תתקבל מועמדותו של אלמוני שכמותו, אמר לו ספיר בביטחון - “את זה תשאיר לנו".
קיצורו של דבר: מפלגת הציונים הכלליים, שבבחירות לכנסת השנייה, ב־51', הגיעה לשיאה עם 20 מנדטים והייתה השנייה בגודלה אחרי מפא"י, הצטמקה בבחירות כעבור ארבע שנים כדי 13 מנדטים, ובבחירות 59' הוכתה בקלפי בעקבות מהומות ואדי סאליב בחיפה, למרות שחקן החיזוק חובש הכיפה השחורה, ונאלצה להסתפק ב־8 מנדטים בלבד.
ונסים? מעבר לשיא חבר הכנסת הצעיר ביותר בתולדות הכנסת חנך עם בחירתו קריירה פרלמנטרית מפוארת שהביאה אותו לכהן 15 שנים בממשלות ישראל. ויצוין שהקריירה הפוליטית המכובדת של נסים חפה מסממני עדתיות כלשהם. “אני חניכו של אבא שלי, שהיה לוחם חריף בעדתיות ופעל תמיד לאחד את שבטי ישראל ולמזג את הגלויות", הוא סח. “מהמפלגות הדתיות לא כל כך אהבו אותו, לאחר שלא נתן להם את מה שביקשו".
מאז שנבחר ב־69' לכנסת השביעית כיהן בכנסת עוד 27 שנה רצופות. “אף פעם לא תכננתי את העתיד שלי ותמיד חשבתי על ההווה", הוא אומר. "כל התפקידים שמילאתי מאז בחירתי לכנסת הוטלו עליי, ולא אני הוא שביקש אותם. מה שרציתי זה לתרום בכנסת ובממשלה. אף פעם לא היו לי מחשבות אם אמשיך. זה לא היה מרכיב בהוויה שלי".
נסים לא הורחק מעודו מישיבות המליאה, אבל לא התנזר מקריאות ביניים: “אם בעבר הושמעו בכנסת קריאות ביניים, אני מצטער לומר שהיום משמיעים בה נביחות ביניים. אתן לך דוגמה לקריאת ביניים דאז. יום אחד עלה אורי אבנרי על במת הכנסת והאשים את הממשלה - ‘היום הזה רצחתם את השלום!'. אחרי חודש עלה שלום כהן, חברו לסיעה וחזר על אותה האשמה. לא יכולתי להתאפק וקראתי מיד ממקומי באולם - ‘סליחה, אבל השלום נרצח כבר לפני חודש'. אז ניגש אליי סנה, לחץ את ידי ואמר - ‘זאת קריאת ביניים! צריכים ללמוד ממך!'".
מה הזיכרון שלך מגולדה? אני שואל את נסים, שמפלגתו הייתה מ־67' שלוש שנים בממשלת הליכוד הלאומי. “גולדה הייתה נץ ושללה נסיגות", הוא משיב. "דיברתי איתה מעט, אבל כשהעליתי שאילתה שלא הייתה לרוחה, נדמה לי שעל מדינות אסיה, היא פנתה אליי ושאלה - ‘ח"כ נסים, מה אתה רוצה, שאני אגדף אותן?' (אגב כך הוא משחרר עוד חיקוי - יב"א). אתה חושב שלא משכתי את השאילתה חזרה? - משכתי".
נסים, אז עדיין חבר כנסת צעיר, נבחר כראש החטיבה הליברלית בכנסת ואחר כך כיו"ר סיעת הליכוד - הגלגול הבא של גח"ל - יחד עם מנהיג המפלגה. “למנחם בגין היה אמון מלא בי, כך שלמעשה הפקיד בידי את ניהול הסיעה", נזכר נסים. “כזה היה האיש שידע לסמוך על הזולת".
בהשקפותיו, נסים היה ליברלי מקורב לנִצים, אבל לא ראו אותו אי־פעם בעלייה על הקרקע של התנחלות זו או אחרת. “הייתי בעד התנחלויות, אבל שללתי את הקמתן על אדמה בבעלות ערבית", חשוב לו להעיר.
נסים לא ישכח את ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בכנסת. “בואו של סאדאת לישראל היה מהלך היסטורי בעל משקל אדיר", הוא משוכנע. “כמה תופעות כאלה היו כאן מאז קמה המדינה? כשהוא נאם על במת הכנסת, עברה בי תחושה נפלאה של היסטוריה שתפסתי אותה על כף ידי".
עד כמה היה נסים פוליטיקאי מזן נדיר תעיד דרכו הבלתי שגרתית אל הממשלה. כשבגין הציג ביוני 77', בעקבות בחירות המהפך ההיסטוריות לכנסת התשיעית, את ממשלת הליכוד הראשונה, נעדר ממנה במפתיע נסים, שהיה החמישי ברשימה, מיד אחרי בגין, ארליך, הורביץ וויצמן ולפני שמיר (!). רק כעבור חצי שנה, בעקבות כניסת ד"ש לממשלה, בגין צירף אליה שני שרים בלי תיק - חיים לנדאו מחרות ונסים. “למעשה, בגין הציע לי לבחור בין תיקי התחבורה והתקשורת, אבל העדפתי להיות שר בלי תיק על פני שני התיקים האלה, שהמתינו לד"ש עד הצטרפותה לממשלה ואז נמסרו שניהם למאיר עמית", הוא מבהיר.
כאחד משרי המשפטים הבולטים שהיו פה, הוא יוצא חוצץ נגד ההצעה להקמת ועדת חקירה על היעדר גילוי נאות בבתי המשפט. “אני שמח שההצעה נפלה", הוא אומר. “לא היה מקום להעלות אותה והיא לא נבעה מצורך, אלא מרצון לפגוע בבתי המשפט. להם אין אומנם חסינות מביקורת, אבל זה צריך להיות בדרך ארץ, לא בזלזול ובבוטות".
באפריל 86' תמה באופן בלתי צפוי כהונתו הממושכת של נסים במשרד המשפטים. היה זה כאשר ראש הממשלה פרס פיטר את שר האוצר הליברלי יצחק מודעי מממשלת האחדות הלאומית לאחר שזה יצא נגדו והתפקיד הוטל על נסים נטול ההשכלה והידע הכלכליים. הוא ניסה להתקומם. “איבדתם את שכלכם?", התרעם על הפונים אליו. “אינכם מתביישים?! בושו והיכלמו! חרפה! איך תרצו שאכהן כשר האוצר בלי להבין בכלכלה?".
נסים קיבל את התפקיד מאונס, כדבריו - והפתיע בגדול, כשעד היום הוא נחשב כאחד משרי האוצר הטובים ביותר. “דווקא בהיותי חסר ידע כלכלי, למדתי את התחום ביסודיות, הוא מסביר. "חוללתי רפורמות ענקיות שלא היו כדוגמתן במס ההכנסה ובשוק ההון. ‘רוב עמלו של אדם בידו', אמרתי וקבעתי שלא ייתכן שהמדינה תיקח שני שלישים מהכנסתו של אדם והוא ישאל - ‘למי אני עמל?'. גם פעלתי למען הגדלת היצוא, מה שעודד את התעסוקה במשק. בסך הכל הבאתי את תקציב המדינה מגירעון גדול כפי שהיה כל השנים למצב של יתרה. בתקופתי הסקטור העסקי צמח ב־9.6%, שיא של כל הזמנים".
בגילו המתקדם אין לעו"ד נסים בעיה לנסוע מדי יום בימים כתיקונם מביתו בירושלים אל משרדו, באחד ממגדלי המשרדים ברמת גן. “העבודה היא חיינו", מצהיר השר לשעבר, שגם ממשיך בפעילות ציבורית.
את רות, רעייתו, הכיר דרך הכנסת, ועל כך הוא חב תודה לעגנון, ששכנע אותו להיבחר אליה. זאת לאחר שהוא התרועע שם עם יצחק קורן, מזכיר תנועת המושבים ממפא"י ולימים סגן שר האוצר, שכמוהו נבחר לכנסת ב־59' והיה מבוגר ממנו בשנות דור. הידידות איתו הביאה אותו לחופה עם בתו, רות, אם חמשת ילדיהם.
נסים כמעט לא מתפנה לצפות בטלוויזיה, פרט לצפייה חלקית בחדשות. מה כן? “אני מטורף על התנ"ך, ספר הספרים של האנושות", הוא מעיד על עצמו. “כשאני קורא בתנ"ך, אני מתרומם בנפשי".
כעת אנחנו פונים לגיבורה הטרגית של הספר החדש. אני שואל את נסים אם יש לו הסבר איך מתריסר חברי כנסת שנבחרו לליברלים בבחירות 88' לכנסת ה־12, תוך 18 שנה לא נותר למפלגה הזאת זכר בבית הנבחרים שלנו. “האיחוד המלא עם חרות ב־88' יצר את אובדן הליברלים", הוא מסביר. "היה לי ברור כשמש שהאיחוד, שאני הייתי כמעט היחיד שהתנגד לו, יביא את המפלגה הליברלית לסופה, אם כי רעיונותיה ניצחו".
התרעות פיקוד העורף