1. הזרקור על התנהלות מערכת אכיפת החוק עובר בפריזמה התקשורתית בעיקר דרך תיקי נתניהו או תיקים אחרים של פוליטיקאים, אבל, בסופו של דבר, ההתמקדות הטבעית הזאת באנשים בעמדות בכירות דוחקת הצדה את ההתנהלות השוטפת של מערכת המשפט כלפי אזרחים מן היישוב, ובמיוחד כלפי אזרחים מהשכבות החלשות ובעלי יכולת כלכלית מעטה.

זה לא סוד גדול שתהליכים משפטיים הם יקרי ערך, בייחוד אם אתה רוצה לשכור בעלי מקצוע טובים. זה לא סוד גדול שהליכים משפטיים מתארכים שנים רבות, גורמים נזק כלכלי כבד וכמובן עינויי דין, שלעתים מטלטלים את חיי המעורבים ובני משפחותיהם. על הרקע הזה, היתרון הגדול ביותר של תיקי נתניהו הוא שהם הציפו את הביקורת על מערכת אכיפת החוק במלוא העוצמה. בעקבותיה החלו אזרחים מן היישוב לשתף בחוויות הלא נעימות שלהם עם מערכת המשפט, בעיוותים ובאי־הצדק שלה, לטענתם.

לזכותה של המערכת המשפטית ייאמר שהיא מוציאה אחת לשנה דוח שנתי של נציבות תלונות הציבור על שופטים. שם אפשר לראות בצורה הטובה ביותר מה חושב הציבור על שופטיו, על התנהלותם ועל התבטאויותיהם. ושוב, כל ה"תענוג" הזה, של התדיינות משפטית, הוא עניין כלכלי, של עוד דיון ועוד דיון ועוד הוצאה כספית ועוד הוצאה כספית.

לא כל אזרח יכול להרשות זאת לעצמו, אבל כשהאזרחים באים בשערי היכלי המשפט - ומחפשים מן הסתם צדק - הם מקבלים הרבה פעמים אי־צדק. נדמה לי שכל אזרח שכף רגלו דרכה אי פעם בבתי משפט הרגיש זאת, בצורה כזאת או אחרת. להרגשה הזאת יש בהחלט ביטוי בדוח השנתי שפורסם לאחרונה - ולכן החלטתי להביא פה כמה דוגמאות בולטות שלא זוכות לחשיפה גדולה. כל התלונות שאביא נבחנו בידי הנציבות ונמצאו מוצדקות.

2. התנהלות בלתי־ראויה של שופטים:
שופטת בבית המשפט השלום הטיחה במתלוננת שייצגה את בנה "תגרנית בשוק", "את מתנהלת כמו בשוק" ופנתה אליה כ"אחרון התגרנים". השופטת פנתה אל בנה התובע ושאלה אותו: "האם נתת לאמא שלך את הכדורים באותו הבוקר?". במהלך דיון הציעה שופטת בבית המשפט לענייני משפחה למתלוננת לפנות לטיפול פסיכולוגי. היא אמרה כי "זה טבעי שאם היא הביאה ילד שהיא תשלם עליו" וכי "הייתה צריכה להצטמצם כי האב לא רוצה בהולדת הקטינה".

שופטת בבית הדין האזורי לעבודה השתלחה במתלונן באומרה: "אם אדוני לא הבין, אולי אדוני צריך הסתכלות" וגם: "אולי צריך כאן פסיכיאטר". כשהחלה רעייתו של המתלונן לבכות, אמרה השופטת: "אולי רעייתו של התובע תכניס בו בינה, שכן בינה ניתנה לנשים". בית הדין האזורי ביקש להסביר לנתינה זרה מהם תנאי עבדות, משנשאלה על כך על ידי הצד שכנגד בהקשר לתביעה שהגישה, אמר לה כי "המונח עבד משקף לדוגמה את העבדים הכושים שהובאו לאמריקה". כשהעיר פרקליטתה של המתלוננת לשופטת על ההערה הזאת, הסבירה השופטת כי דבריה נועדו להסביר לתובעת, בצורה הפשוטה ביותר, מה זה "עבד".

אין ספק שמדובר כאן בגזענות מכוערת. השופטת, אגב, אמרה כי ברור לה שהיא שגתה בבחירת המילים, אך בשום פנים ואופן לא הייתה בכך כל התייחסות לתובעת או לצבע עורה. היא הודתה שהיה מקום להשתמש במילות הסבר אחרות, אך "באותו רגע חיפשה השופטת מילים נרדפות פשוטות כדי לנסות להסביר לתובעת את פשר השאלה שהופנתה אליה, היא אמרה את שאמרה, כשאת הנעשה אין להשיב. מדובר באמירה אחת שעליה לא חזרה בהמשך". כרגיל, תקלה בתום לב, תקלה מצערת, כל הזמן אותם תירוצים.

3. דוח הסנגוריה הציבורית השנתי האחרון חושף תופעות אחרות, שהפעם הפרקליטות היא זאת שמעורבת בהן. מדובר בתופעת הגשת כתבי אישום על זוטי זוטות, הקשורים בדרך כלל לעבירות כלכליות פעוטות ממש של אנשים מעוטי יכולת. הנה כמה דוגמאות לבזבוז המשווע של זמן שיפוטי ומשאבי ציבור, כפי שמגדירים זאת בסנגוריה הציבורית, תוך "שימוש בכלי הפוגעני והחריג של הגשת כתבי אישום הרחוקים מן הרף הפלילי".

מתלוננת הגיעה למכולת שבה עבד הגרוש שלה כקופאי. לאחר דין ודברים בינה לבין הגרוש, היא שפכה עליו יוגורט, ובהמשך שלחה לו הודעה שבה כתבה: "אתה תקבל יוגורט כל יום בפרצוף והתקשרתי למשטרה, אני הולכת לעשות תלונה ואני אגיד להם שהם יאסרו עליך לראות את הבן". בעקבות כך הוגש נגדה כתב אישום בגין תקיפת בן זוג ואיומים.

כתב אישום נגד אזרח שהניח את פח האשפה שלו בין הגדר של ביתו לבין הגדר של בית המתלונן וגרם נזק לפח האשפה של המתלונן, וזאת בניגוד להחלטה של בית המשפט אשר אסרה להניח שם את הפח. התיק נגמר בזיכוי. כתב אישום בגין גניבת טבעת בשווי 40 שקל(!) מדוכן תכשיטים. כתב האישום בוטל בסופו של דבר.

בני זוג גרושים עם הסדרי ראייה: המתלונן הגיע לקחת את בנם המשותף לפי ההסדר. הנאשמת אמרה לו שאין בכוונתה לאפשר למתלונן לקחת את בנם. המתלונן לקח את בנו בכוח והכניסו לרכב, והנאשמת החלה לצעוק לעברו כי הוא לוקח את בנם בכוח. בעקבות זאת, הוציא המתלונן את הבן מהרכב והמתין להגעת ניידת המשטרה, והילדים סירבו ללכת עם המתלונן ונשארו עם הנאשמת. בהתאם לכתב האישום, "במעשיה מנעה הנאשמת מהמתלונן לקבל את ילדיו". התביעה הסכימה לביטול כתב האישום.

בין בני זוג נשואים התנהל ויכוח, שבמהלכו שבר הנאשם צלחת. בגין כך הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירת היזק לרכוש במזיד. בית המשפט זיכה את הנאשם וקבע כי מדובר בזוטי דברים. כתב האישום ייחס לנאשם עבירת גניבה, בגין גניבת פחית קולה ובקבוק מיץ ענבים מקיוסק באילת. בהתאם לכתב האישום, הפחית ובקבוק מיץ הענבים הוחזרו למתלונן. המדינה חזרה בה מכתב האישום.

אני מניח שהעיסוק בכתבי האישום המגוחכים הללו וגיבושם עולה כסף, הרי אנשי הפרקליטות לא מרוויחים שכר מינימום. אין פלא שתקציב הפרקליטות המריא בשנים האחרונות וחרג מהתקציב המקורי. בחמש השנים האחרונות, בין 2015־2019, חרג תקציב הפרקליטות מהתקציב המקורי בכ־227 מיליון שקל.

החריגה הבולטת ביותר הייתה בשנת 2019, כאשר התקציב המקורי של הפרקליטות עמד על כ־530 מיליון שקל ואילו תקציב הביצוע (התקציב בפועל), עמד על כ־672 מיליון שקל. כלומר, חריגה אדירה של 142 מיליון שקל - 27% מהתקציב המקורי. מה שעוד בולט זאת ההפקרות התקציבית של הפרקליטות בעשור האחרון, שבמהלכו צמח תקציב הפרקליטות (ביצוע) מכ־196 מיליון שקל לכ־672 מיליון שקל, כמעט פי 3.5 - דבר חסר תקדים בסקטור הציבורי - המעיד על התנפחות תקנים ותקציבים במקביל.

4. אחת הבעיות החמורות בזכויות חשודים ונחקרים בישראל היא מספר המעצרים, וזה לא רק עניין של המשטרה, אלא גם של הפרקליטות שמגבה זאת. מנתוני משטרת ישראל עולה כי בשנת 1998 היו בישראל כ־38 אלף מעצרים, ומספרם של אלה טיפס באופן הדרגתי והגיע עד ליותר מ־60 אלף בשנת 2017. חשוב להדגיש כי בחלק ניכר מתיקי מעצרי הימים (כ־25 אלף), כלל לא מוגש כתב אישום.

אומנם חלה ב־2018 ירידה במספר המעצרים, לכ־53 אלף, אבל הנזקים של מעצרים סדרתיים וארוכים גורמים נזק רב, כפי שנכתב בדוח: "המעצר פוגע באופן מיידי וחמור בחירותם של מי שעומדת להם חזקת החפות וייתכן כי כלל לא יוגש נגדם כאמור, או שיזוכו בסופו של הליך. מעגלי ההשפעה של המעצר רחבים מאוד, ופגיעתו אינה מתמצית רק בחירותו של הפרט, אלא הוא פוגע גם בזכותו החוקתית של האדם לכבוד. המעצר גורם לאדם נזקים אישיים־תפקודיים רבים בכל מגוון ההיבטים - הפיזיים, הנפשיים והחברתיים - והוא איננו פוגע רק בעצור כי אם גם בקרובים לו"

"לעתים מדובר בנזקים בלתי־הפיכים המקשים מאוד על העצור לחזור לתפקוד תקין בחברה עם שחרורו, ובכך נפגעים לא רק העצור ומשפחתו, כי אם גם החברה בכללותה. נזקים אלה מתעצמים כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות כגון קטינים ובעלי מוגבלויות נפשיות ושכליות, וכשמדובר באנשים ללא עבר פלילי, שלא חוו את טעם המעצר בעבר. כמו כן, למעצר מחירים משפטיים מטרידים והוא עלול לפגום בהגינות ההליך המשפטי ובסיכוי להביא לתוצאה צודקת".

רוצים לומר: החלשים, אלו בעלי היכולת הכלכלית המועטה, אלו שנזרקים למעצר ארוך, לא יזכו בהכרח למשפט הוגן וצודק - שהוא הבסיס של כל מערכת משפטית.

5. נתוני המעצרים מחמירים כשמדובר במעצרים עד תום ההליכים. מנתוני משטרת ישראל עולה כי מספרם של מעצרים אלה גדל באופן ניכר, ובעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, ואילו בשנת 2017 היו 20,327 מעצרים כאלה - גידול דרמטי. כך כותבת הסנגוריה הציבורית: "חשוב לציין כי גם במקרים שבהם הבקשות למעצר עד תום ההליכים נדחות לבסוף על ידי בתי המשפט, עצם הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים מביאה לשלילת חירות מיותרת. לעתים חולפים שבועות ואף חודשים ארוכים עד להחלטת השחרור בשל דחיות הדיונים בשל הצורך בהעברתו של חומר החקירה ולימודו ובשל המתנה לתסקיר מעצר שאמור להתקבל משירות המבחן, הכורע תחת הנטל ההולך וגובר".

"מעצרים עד תום ההליכים, שלעתים מתמשכים חודשים ארוכים ואף מעבר לכך, מקשים על הנאשם לנהל את הגנתו כראוי ולעתים מהווים מנוף לחץ חזק לוויתור על טענות הגנה ולעריכת הסדר טיעון שתוצאתו קלה מן המעצר שבו צפוי הנאשם להיות נתון אם יעמוד על טענות החפות. בנסיבות אלו אף עולה חשש ממשי להודאות שווא ולהרשעת חפים מפשע". הלחצים האלה עולים מדרגה גם מבחינה כלכלית כאשר על חשודים מופעל לחץ של חילוט כספים אדיר וחסר פרופורציה כדי לשבור את רוחם.

6. ולנושא המחלקה לחקירות שוטרים, שעלתה השבוע שוב לכותרות: לפי דוח הסנגוריה הציבורית, הנתונים הסטטיסטיים ממשיכים להעיד על הפער הניכר בין מיצוי ההליכים נגד אזרחים לבין היעדר מיצוי בירור תלונותיהם של אזרחים נגד שוטרים. כך למשל, בשנת 2017 נפתחו 2,624 תיקים נגד אזרחים בגין עבירה של תקיפת שוטרים ו־1,140 תיקים נוספים נפתחו נגד אזרחים בגין עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. הניסיון המצטבר מלמד כי תיקים אלו נפתחים בעיקר נגד אזרחים הנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות, על רקע העובדה שאזרחים אלה מעורבים בשיעור יחסי גבוה יותר של מפגשי שוטר־אזרח.

היקף גדול זה של תיקי חקירה המייחסים לאזרחים עבירות נגד שוטרים בולט במיוחד לעומת השיעור הגבוה של אי־מיצוי בירורן של תלונות המוגשות למח"ש בידי אזרחים המלינים על שוטרים.

כך נכתב בדוח: "מניתוח נתוני הפעילות הכלליים של מח"ש בשנים האחרונות, ניתן ללמוד על כך שמרבית התלונות המוגשות למח"ש אינן מגיעות לכדי חקירה ממצה עד תום, בין אם משום שהוחלט שלא לחקור בהן כלל ובין אם משום שנערך לגביהן בירור ראשוני בלבד, שלא הוביל לחקירה. מנתונים אלה עולה כי חקירה ממש נערכת רק בשליש (!) מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה, ובמקביל, תוצאות החקירות שמתקיימות בשיעור נמוך של מיצוי הדין עם השוטרים". כזכור, מח"ש נמצאת באחריות הפרקליטות, ומכל הפרסומים השבוע עולה כי היא שומרת על מה שנקרא "אנשי שלומנו".

7. מכל הנתונים שהבאתי פה, הלקוחים מנתוני המחלקות השונות במערכת אכיפת החוק, עולה תמונה עגומה מאוד: האזרח הקטן, האזרח המוחלש, מעוט היכולת הכלכלית, אינו מקבל יחס הוגן ומשפט של צדק. נהפוך הוא, הוא נתקל במערכת שבשורה התחתונה אף מתעמרת בו ורומסת את זכויותיו. מי ששואל את עצמו למה האמון במערכת המשפטית מידרדר והולך, שלא ייתלה רק בדיון סביב תיקי נתניהו. יש לכך סיבות שורשיות עמוקות הרבה יותר. אזרחים באים לחפש צדק והופכים, שלא בטובם, לקורבנות של המערכת.

משפט נתניהו חשף את עוולותיה של מערכת המשפט

מהדוח השנתי של תלונות הציבור עולה תמונה עגומה של מערכת אכיפה מתנשאת, כוחנית ואף בזבזנית, שפוגעת לרוב במיוחד באזרחים מהשכבות החלשות ובעלי יכולת כלכלית מעטה