תרשום: אני ערבי, חייתי כערבי ואמות ערבי. ביקרתי ב־63 מדינות. אני עובד כבר 27 שנים במקצוע העיתונאות. אני בן 45, ו־40 מהן שנאתי את ישראל. כל חיי שנאתי אותה, אף כי לא ידעתי כיצד בדיוק נולדה אותה שנאה.
ההחלטה לא הייתה קלה, כי הרצון להיפטר מעשורים של שנאה בתוך כמה ימים דומה לשחייה נגד הזרם בתוך אוקיינוס גועש. יש זיכרונות מצטברים ועוינות שקיבלנו בהזנה מתמשכת.
הכרזתי כי זו החלטתי, ואף הצהרתי עליה בתקשורת הישראלית. הרחוב הערבי המחבק הפך אותי מאותו רגע לבוגד, והרחוב הישראלי האוהב ראה בי סוכן. אבל קיבלתי עשרות מסרים מעודדים מערבים וישראלים המאמינים בשלום וחיים משותפים. הם תמכו בהחלטתי לפתוח באש הרחמים על השנאה הישנה שבתוכי.
אני הוא הנושא באחריות המלאה להחלטה שלי ומשמעויותיה. איני רוצה לכלות את שארית חיי בשנאה. מי שרוצה שלום - ברוך הבא. ישראל, איראן, טורקיה. כולן ברוכות הבאות. השלום שלי הוא שלום צודק, המכבד את פרטיותו של האחר, החותר לפתור את הבעיה הפלסטינית ואת בעיית אחוואז האיראנית, את הסכסוך בסוריה ואת סיום הכיבוש הטורקי בעיראק. ברוכים הבאים כולכם, ובלבד שנשים קץ לכל המאבקים הללו, שאין להכריעם על חשבון אחד הצדדים, בעוד הצד השני לבדו יוצא מנצח. העולם רחב דיו כדי להכיל את כולם, והצדק ייעשה בחיים משותפים ובשלום, ולא במלחמות והרג הדדי. השלום הצודק אפשרי, כל עוד יש רצון אמיתי וחיים יחד.
ישראל לא תוכל למחוק את פלסטין מהמפה, ופלסטין לא תוכל לעשות זאת אף היא. לכן אין מנוס מחיים משותפים בשלום. מי שתומך בשלום ורוצה בו, צריך לשאת קולו בקריאה. אני אעמוד איתן בפני אלה שיפעלו למען המשך המלחמה וחוסר היציבות.
השלום הזה אפשרי, אם ניפטר יחד מהשנאות שהועברו אלינו בירושה. אם נתעלה על פצעינו הישנים, ונתחמש רק בתחושת חרטה טהורה ואחראית. אם נחליט לא להטיל על מנהיגי היום את טעויות העבר, ואם נחסום את הדרך מפני הנבערים וספסרי המלחמות. וכן, אם כל אחד מהצדדים בעימות יתפייס תחילה עם עצמו. זכרו: איננו מלאכים כה גדולים, עד כי ניתנה לנו הזכות לכנות את האחר "שטן".
הכותב הוא עיתונאי מבחריין
התרעות פיקוד העורף