פרשן חדשות 12 אהוד יערי שוחח הבוקר (ראשון) עם ינון מגל ואבי בניהו על הסכם השלום שנחתם עם סודן, ואמר: "החומה הזאת של החרם הערבי והעוינות הערבית לישראל מתפרקת במהירות, הולכת ונפרמת. זה יימשך כך, אני לא יודע בדייקנות לומר באיזה קצב, אנחנו פחות או יותר יודעים באיזה כיוון". לדבריו, אנחנו נגיע במורד הדרך, ובעצם נשאר עם הסכסוך הקטן והיותר מסובך והרגיש עם הפלסטינים".
סוף הסכסוך הערבי ישראלי?
"כך אני חושב, מי שלא שמע את הראיון של בנדר הסעודי שהיה ראש המודיעין והשגריר המיתולוגי בלונדון, שנמשך שלוש שעות, וכולל סקירה של השגיאות של הפלסטינים מאז ימי המופתי עם היטלר ועד היום הזה לא יוכל להבין את עוצמת ההכרה החדשה בעולם הערבי, לא בכולו כמובן, אבל בחוגים רחבים מאוד, שדי, נמאס, גמרנו זה לא עובד וצריך דרך אחרת".
איך ההרגשה?
"אני לא הייתי באופוריה כשנחתם הסכם אוסלו, בדיוק ההפך. במצרים אני הייתי הדרכון הישראלי הראשון וזו הייתה חגיגה גדולה כי זו אבן הראשה במאבק מול ישראל. עכשיו אנחנו נמצאים בפאזות שונות מול מדינות שונות, אני שומע את הוויכוחים על האמירויות והמטוסים והכול חשוב וכולם מדברים כשהם מכירים ולא מכירים את הפרטים אבל עם האמירויות זה לא הסכם שלום ולא נורמליזציה זו כריתת ברית. מי שלא מבין שזוהי ברית".
מודיעין? ביטחון?
"הכול, ברית לכל דבר. היא לא מוכרזת כרגע כברית, היא פועלת כבר כברית".
כבר ארבע שנים
"לא בצורה ולא בעוצמות שאנחנו רואים עכשיו".
מה שייחד אותנו זה המאבק באיראן וקבוצות הטרור, והמלחמה בסוריה.
"אל תשכח שהאמירויות ובעיקר דובאי מנהלות סחר בהיקף עצום עם איראן. דובאי היא נתיב ההעברות, מכבסת הכספים השחורים הגדולה בעולם, כולל של איראן. היא לא המוטיב המרכזי, אלא המוטיב המרכזי בעניין האמירויות זה התפיסה שצריך לייצר עוגן אזורי שערבי ישראלי ואולי רחב יותר שעומד מול שתי המעצמות האזוריות הלא ערביות, שבוצעות נתחים מהעולם הערבי החלוש והמתרסק ואלה איראן וטורקיה. לאמירויות העניין של ארדואן לא פחות חשוב מעניין של איראן".
בהמשך השיחה ב-103FM הוא נשאל מה ישראל מקבלת בעצם מההסכם עם סודן, והשיב: "סודן מדינה גדולה, מעל 40 מיליון תושבים, עם פוטנציאל עצום והוא בחקלאות. סודן כמובן זה ייקח זמן, יכולה להפוך לאסם התבואה של העולם הערבי שאיננו מצליח לייצר אפילו חלק נכבד של המזון שהוא צורך, בעיקר חצי האי ערב". הוא הדגיש כי "יש במדינה מים, הנילוס הלבן והכחול, אדמות טובות, כוח עבודה זול".
לדבריו, הסודנים יוכלו לקנות בזיל הזול כמויות עצומות של חשמל מהסכר שהאתיופים בונים ממש כמה קילומטרים מהגבול הסודני. "הצירוף של כל זה עם השקעות הון בעיקר של הסקטור הפרטי מהמפרץ וידע וטכנולוגיה חקלאיות ישראליות יביא גם חברות בינלאומיות אחרות לעניין הזה", הדגיש, "מה שהסודנים עושים, זה לא רק הראיה של לסדר שמיטת חובות, יש להם 60 מיליארד דולר חובות, הם רוצים להגיע לנקודת זינוק כדי למצות את הפוטנציאל שעשרות שנים הם לא מצליחים לפתח בגלל מלחמות אזרחים, שחיתות, דיקטטורות רקובות וכו'. פה אנחנו נכנסים לתמונה".
זה לא מראה נוצץ כמו באמירויות.
"מדינה עניה אבל עם פוטנציאל, הייתי בדרום סודן בתקופת המרד נגד הממשלה הסודנית. סודן היא מדינה שפיגרה מפני שעסקה בעיקר במלחמות פנימיות אבל היא פותחת לנו 2 מסלולים – מסלול אחד כלפי דרום, במורד ים סוף, אני חושב שאחת המדינות הבאות תהיה הרפובליקה של ג'יבוטי שחברה בליגה הערבית, מתחת לאריתריאה עם הנמל הכי טוב באזור הים האדום, עם בסיסים צבאיים של שש מדינות, היא מדינה ערבית ורפובליקה מתפקדת יפה ואתיופיה תלויה בה כדי לייצא ולייבא את הסחר שלה".
היה לי וויכוח עם ינון על העם הפלסטיני. נקדם את העניין עם הפלסטיניים?
"יש פלסטינים כל זמן שיש אנשים שאומרים אנחנו פלסטיניים וזה לא חשוב מתי הגיעו אבותיהם ממצרים ומלבנון. הם החליטו שזה עם אבל אם תדבר עם פלסטינים כיום הם יגידו שיש חמישה עמים פלסטינים – הערבים הישראלים, בגדה, בעזה, במחנות הפליטים בעולם הערבי ובפזורה בעולם. מה שאפשר לעשות עם הפלסטינים בטווח הנראה לעין הוא רק אחד -היות והם לא רוצים מדינה קטנטונת, מדינונת כמו שמוצעת להם בפתרון שתי המדינות, ומי שלא מבין את זה צר לי עליו, אפשר לעשות מאמץ גדול לשדרג באופן דרמטי את הכלכלה הפלסטינית, זה לא מעבר להישג יד, זה לא סכומי עתק, האמירויות מוכנות לחשוב בכיוון הזה וגם אחרים. ולראות האם בהמשך אפשר להשפיע איך מתעצבת ההנהגה שאחרי אבו מאזן ברמאללה".
אני מהמר על ברגותי.
"ישראל לא תיתן למרואן ברגותי להיבחר ומוחמד דחלאן לא יכול להיכנס לגדה אלא דרך עזה".
בניהו: "אז נביא תאילנדים".
מגל: "איך התקופה הזאת?".
יערי: "אני חושב שזו התפתחות היסטורית וזה לא חשוב כרגע הפרטים מה בדיוק היה הסיכום האחרון עם האמירויות והסודנים. מה שחשוב זה שהעולם הערבי מתנער מהווטו הפלסטיני ומתנער ממה שנקרא בטעות יוזמת השלום הערבית מ-2002 ועושה הסכמים עם ישראל מבלי לקשור אותם למהלך כזה או אחר בזירה הפלסטינית".