שיא הקורונה, כשלאנשים הספונים בבתים היה שפע של פנאי לנקות מגירות, צחי הנגבי מצא את הזמן לנקות זיכרונות. עוד לפני כן שלח ידו בעט, חיבר לעצמו את הנאומים שנשא ואת הפוסטים שפרסם ונהנה מכל רגע. כשהרגיש שהזיכרון האנושי מתעתע, תיעד בכתב אירועים משמעותיים בחייו.
בקורונה מצא את הזמן לחבר את הכל למסגרת אוטוביוגרפית, ועדיין לא חשב להדפיס אותה כספר. "אבל אז פגשתי את דב איכנולד, מו"ל הוצאת ידיעות ספרים, וסיפרתי לו שאני מתכוון בבוא היום להתמודד על הנהגת המדינה דרך ראשות הליכוד" נזכר הנגבי. "איכנולד אמר, אוקיי, אז אתה צריך להוציא ספר. אמרתי לו שכבר כתבתי אוטוביוגרפיה, ושלחתי לו עותק ותוך יומיים קיבלתי ממנו מייל שהוא יהיה שמח וגאה להוציא אותה לאור".
זהו ספרו הראשון של הנגבי, חבר הכנסת הוותיק בליכוד ומי שנחשב לידידו הקרוב של בנימין נתניהו ובעבר גם של אריאל שרון. אולי לכן חשבו תחילה בהוצאה על השם המבטיח "הנסיך האחרון". "אבל לי הייתה התלבטות מאוד גדולה עם השם הזה", מודה הנגבי. "הוא צרם לי במובן המעשי, כי אף פעם לא הייתי בין הנסיכים בליכוד, וגם המילה 'אחרון' לא מצאה חן בעיניי, כי היא מלמדת על איזה סיום ואני רואה את עצמי בתחילתה של דרך חדשה. ההתלבטות הסתיימה כשאשתי אמרה שזה עלול להיראות כאילו אני מכתיר את עצמי לנסיך".
"אנשים שלא ספגו חינוך דתי או בית"רי לא מכירים את הרקע של המשפט העוצמתי הזה. כשאני מספר את הסיפור שעומד מאחוריו, הם נזרקים לרגע המפעים שבו שמעון החשמונאי, מנהיג יהודי של מדינה ריבונית, מחציף פנים לראש האימפריה הרומית אנטיוכוס, ואומר לו במילים חדות שהארץ הזו היא שלנו ולא שלהם. זה לא רק היסטורי, זה גם פוליטי ומדיני ואקטואלי, כי הוויכוח על המדינה לא הלך לשום מקום. גם היום הפלסטינים מכחישים את עצם קיומה של הזיקה היהודית לארץ ישראל וגם היום עדיין נשפכים דמים בקרב על המדינה".
"מעשים מהסוג הזה אולי יצרו לי תהילה זמנית, אבל הייתי צריך להתאמץ במשך הרבה שנים להשיל מעצמי את הדימוי המיליטנטי. יכול להיות שהדימוי של צעיר לוחם עזר לי בתחילת דרכי הפוליטית, אבל בציבורים אחרים זה נתפס כמי שאין לו רסן ומעצורים". והיום? "לאורך השנים הפער התיישר. הגיל, הבגרות והפרספקטיבה הרחבה עושים את שלהם".
ספרו רחב היריעה של הנגבי הוא במובן מסוים גם סיפורה של המדינה, על רכבות ההרים הפוליטיות שמסחררות אותה ועל האתגרים הבלתי פוסקים שעל סדר יומה. נדמה שח"כ הנגבי היה נוכח בכל הצמתים בהיסטוריה שלה, החל מפעילותו כצעיר שפילס את דרכו במאבקים אידיאולוגיים, המשך כנציג בקבינט הביטחוני, שר המשפטים, השר לביטחון הפנים והשר המופקד על ארגוני המודיעין והשירותים החשאיים, וכלה בעמדת האופוזיציונר. "בשנים הראשונות הייתי בעיקר בעמדת המוחה, כשהפגנתי נגד פינוי ימית ונגד הסכמי אוסלו", מחדד הנגבי. "ומאז 88' התחילו למחות נגדי לטוב ולרע בגלל החלטות שקיבלתי. זו הייתה מטמורפוזה".
לפי הסקר שהתפרסם ב"מעריב" לאחרונה, ניר ברקת לוקח 29 מנדטים, וישראל כ"ץ ויולי אדלשטיין משיגים 22 מנדטים כל אחד. זה מציב אותם במקום הרבה יותר ריאלי. "זה נכון שאני נמצא היום במקום פחות חזק בתוך הליכוד מכפי שהייתי לפני 20 שנה. ב־2002 הייתי במקום הראשון בפריימריז ובמקום השלישי בבחירות אחרי נתניהו ושרון. הייתי יו"ר מרכז הליכוד לאורך שנים, אבל אז עזבתי לשבע שנים. זה זמן ארוך. טבעי שצעירים שהיו פחות מוכרים נכנסו לוואקום הזה. חלק מהם הספיקו להיות ראשונים ולהיעלם, כמו משה כחלון וסילבן שלום, ואחרים שזה מקרוב באו בולטים היום יותר".
"הם השתלבו במטה הבחירות של הליכוד במערכות הבחירות האחרונות ופעלו בכישרון ובמסירות להצלחת התנועה. אני שותף מלא לדאגתו של נתניהו מחדירת גורמים שאינם מזדהים עם ערכי הימין המובהקים. כדי לעצור את התופעה, בית הדין של הליכוד כתב פסק דין מפורט איך לשמור על הליכוד מהשתלטות עוינת ויחד עם זאת להימנע מפגיעה קולקטיבית ובלתי חוקית בחברי ליכוד נאמנים שפועלים לחזק את הליכוד בקרב הדור הצעיר".
"ניצחתי את עוזי לנדאו, ישראל כ"ץ והאחרים כשהצגתי את עצמי כמי שיש לו מטען ותוכניות ולא כמועמד טוב מהם. הקמפיין שלי יהיה חיובי. הוא לא ינסה להציג את הסכנות הגלומות בבחירה בצד השני, והוא לא יהיה פרסונלי. למדתי את זה מאמא שלי. העצה הראשונה שהיא נתנה לי כשנכנסתי לפוליטיקה הייתה כשאמרה לי שלא אהיה עשיר יותר מעוניו של האחר. היא תמיד האמינה שצריך להדגיש את המעלות שלי ולא את הפגמים של היריב".
החיים החדשים של הנהגת הליכוד, והנגבי בתוכם, באים לידי ביטוי לאחרונה בישיבה על ספסלי האופוזיציה. לא שנורא משעמם שם. להפך, עוד לא נולדה אופוזיציה קולנית בישראל כמו זו הנוכחית. ודווקא הנגבי הוא מהשקטים שבחבורה. מתבטא בתקיפות אבל לא מצווח ולא מגדף כחלק מחבריו. להפך. נדמה שהמעבר מלשכת השר ללשכת חבר הכנסת עושה לו טוב. "אופוזיציה היא מצב שאהוב עליי", הוא מפתיע. "אני לא חושב שיש הרבה חברי ליכוד שחוו אופוזיציה לאורך זמן. אבל אני כבר הייתי שם כמה פעמים, ואני יכול להגיד שזו תקופה שחברי כנסת שיש להם מה להגיד פורחים בה".
"כבר ב־96', כשהייתי חבר קבינט, הוצגו לנו התוכניות האיראניות והמענה המוצלח של ישראל. הבעיה שהיא שבסוף גם מאמצי הסיכול שלנו הגיעו למיצוי, ועכשיו אנחנו בנקודת זמן שכבר אין הרבה מה לעשות ברמה הדיפלומטית והצבאית כדי למנוע מאיראן להגיע לנקודת האל־חזור, מלבד תקיפת המתקנים שלה. להערכתי בנט, גנץ ולפיד לא מסוגלים לקבל את ההחלטה שנתניהו היה מקבל".
"הם משליכים את יהבם על ארצות הברית. הם אומרים את זה בגלוי וזה גם לגיטימי בהרבה מאוד נושאים, כי ארצות הברית היא ידידת אמת, אבל בסיפור האיראני אנחנו לא נמצאים באותה עמדה. ארצות הברית לא מאוימת על ידי נשק גרעיני איראני. עבור ישראל זה איום קיומי. לכן אני ממש לא סומך על השלישייה המובילה היום שיידעו לעשות את מעשה בגין ואולמרט בבוא הרגע. והרגע מתקרב. אני רק שומע תירוצים ויללות על זה שהשאירו להם ירושה בעייתית. לי זה נשמע כמו הצדקה למפרע למה בבוא היום הם לא יעשו כלום. וזה מטריד ומדאיג, כי אם נתניהו היה היום בשלטון, הדברים היו נראים אחרת".
"יש היום הבדלי סגנון בולטים בדרך שבה האופוזיציה מנהלת את הקרב הפרלמנטרי. אבל זה לא רק אצלנו. בכל המפלגות יש אמירות בוטות. אני מתקשה לשים את עצמי במקום של חסיד אומות האתיקה בכנסת, כי נכון שהרבה מאוד שנים אני מקפיד לא לצרוח ולא לרדת לגופם של אנשים, אבל הספר שלי מפרט גם את השנים הראשונות של אופוזיציה מיליטנטית שבהן פעלתי בסגנון מאוד לא פרלמנטרי, פחות צעקות, כי מיתרי הקול שלי לא חזקים, אבל מעשי משובה לא מעטים. אז אני לא רוצה להיות צדקן, אבל מדובר בחברי כנסת צעירים בקדנציות ראשונות, והם נוטים לעשות דברים מעוררי מחלוקת, כי זו הדרך לדעתם להשיג בולטות תקשורתית. בעידן הרשתות החברתיות זה נראה להם משתלם".
"אני רואה מה קורה בכנסת, וזה מזכיר לי קרקס עם מאלף. למאלף קוראים מנסור עבאס, הוא מגיע עם השוט, ומאלפים הרי לא מכים את החיות, הם רק מניפים את השוט עם השריקה ומיד החיות מתיישרות לפי מצוות המאלף. האריה עומד על כדור והפיל מרים את החדק והנמר עולה על נדנדה וכולם עובדים לפי מה שהמאלף מצפה מהם. ככה זה נראה לי בכנסת".
"כשיש חוק שעבאס לא רוצה בו, הוא מניף את השוט וכולם מתיישרים. אם יש רגע שהחיות לא מאולפות, רוצות להתמרד, ישר הוא מפיל את החוק. ואם הוא רוצה 3 מיליארד שקלים מתקציב המדינה, סכום שמשתק את היכולת שלנו להתפתח בנושאים חשובים אחרים, הוא מקבל אותם, אחרת הוא יוריד את השוט על החיות בקרקס. אז אולי זה קצת מבדח לראות את שרי הממשלה מושפלים בצורה כזאת, אבל בפועל זו התנהלות פסולה".
לא רק ראש הממשלה לשעבר נתניהו מככב באוטוביוגרפיה של הנגבי, גם אריאל שרון תופס בה מקום של כבוד כמי שקיים עמו מערכת יחסים ייחודית. למעשה שרון, שהרעיף על הנגבי תפקידים בכירים והפך אותו לשר האחראי על השירותים החשאיים והדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית, היה האשם בקרע שנוצר בינו לבין חברי הליכוד כתוצאה מעריקתו לקדימה. "החיבור ביני לבין שרון היה רומנטי", מחייך הנגבי. "הוא היה מאוד קרוב לאמא שלי ובילדותי השתעשעתי לא מעט למרגלות הכבשים בחווה שלו. שרון אמר למקורביו לא פעם שהוא רואה בי את ממשיך דרכו, ולכן כשהוא הקים את קדימה, החיבור אליו היה טבעי. כמובן שבפועל זה היה משגה, כי לא הספקנו להיות ביחד בקדימה. שרון הקים את המפלגה בנובמבר, ובינואר סיים את התרומה שלו לעם ישראל".
"הסברתי לו שגם הימנעות זה לעשות שקר בנפשי, והצעתי לו להתפטר מהממשלה. שרון אמר, תודה, אחשוב על זה. ואני הלכתי הביתה להודיע לאשתי שאני עוזב את הממשלה. ברגע שיצאתי מהאוטו, הגיע הטלפון. מרית המיתולוגית אמרה, 'צחי, ראש הממשלה רוצה אותך'. עמדתי ליד האוטו, מצפה לשיחת הפיטורים. ושרון אמר, 'שלום, לך, אהה, לא זכורה לי אצילות נפש כזו, גדלות נפש כמו זו שלך כשהצעת להתפטר כדי לעזור לי להשיג רוב'. אמרתי בלבי, כל השבחים המוגזמים האלה הם רק הקדמה לפיטורים, אבל שרון אמר, 'אני צריך אותך בממשלה, תודה על החברות ושבת שלום'. ולמחרת הוא פיטר את השרים בני אלון ואביגדור ליברמן שהתנגדו להתנתקות. הם התבצרו בבתים ולא רצו לקבל את המסמכים, אבל היועץ המשפטי קבע שהפיטורים תקפים ואני השתתפתי והצבעתי נגד".
התרעות פיקוד העורף