ראש הממשלה, נפתלי בנט, פתח באומרו: "מכובדיי, בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90, צה"ל ישב בדרום לבנון על מנת לייצר רצועת הגנה שתמנע מהמחבלים לפגוע בתושבי הצפון. כל פעם שנכנסנו ללבנון ידענו בדיוק למען מי אנחנו נלחמים. לפנינו, מצפון, האורות הצהובים של כפרי הלבנון, ובגבינו, מדרום, האורות הלבנים של יישובי הצפון. בכל מוצב היה כתוב על שלט גדול: ׳המשימה: הגנה על תושבי הצפון׳".
"היינו קבוצה לא-גדולה של לוחמים ומפקדים. כולם פחות או יותר הכירו את כולם. ידעו איזו יחידה ביצעה איזו פעולה. פעם סיירת גולני, פעם חה"ן צנחנים, פעם גדוד נחל, גבעתי או שיריון. גם אני, כמפקד פלוגה במגלן, נמניתי על אותה קבוצת חיילים. למלחמה הזאת, היומיומית, לא היה שם, אבל היה מחיר. טובי בנינו וחברינו שנפלו. לכל אחד מהנופלים היה שם, ומאחורי השם עולם ומלואו", הוסיף.
בהמשך, אמר רה"מ: "יש לנו צה"ל חזק, וארגוני ביטחון מעולים. שומר ישראל אינו נם ואינו ישן. אנחנו עומדים על המשמר מול האיומים הקרובים והרחוקים. כמי שנושא באחריות העליונה לביטחון ישראל, אני יכול לקבוע בבירור: כוחנו גדול מכוחם של סך כל אויבינו. אבל אם חלילה הערבות ההדדית שלנו תיפרם, או נאפשר לכעס ולשנאה לאחוז בנו, אזיי בו-ברגע אויבנו ינצלו זאת על מנת לפגוע בנו. לצערי, העם שלנו נושא על גופו את צלקות גן הפלגנות של אבותינו".
וגם את מדינת החסות הזו איבדנו, בשלהי בית שני. בלהט הטהרנות והאיבה, יהודים שרפו זה לזה את מאגרי המזון, והביאו על עצמם את התבוסה. איזה מחיר נורא שילמנו 2,000 שנה בגלות, בגלל שנכנענו לשנאת אחים. וכעת, ברוך ה', זכינו להזדמנות שלישית. מדינת ישראל שלנו. אחיי ואחיותיי, לא תהיה הזדמנות נוספת. אנחנו עכשיו בעשור השמיני של המדינה, העשור שמעולם עוד לא צלחנו כאומה מאוחדת. ניתנה לנו הזדמנות לתקן את חטא שנאת האחים של אבותינו ולהיגמל מיצר הפלגנות שהחריב את עמנו", אמר.
"ההחלטה היא בידינו. בואו נפיג את החרדות אחד מן האחר. נתמודד עם הטיעון, ולא עם הטוען. נקשיב באמת. נתווכח זה עם זה, אך לעולם, לעולם לא נשנא איש את אחיו. מעל לכל נזכור שאנחנו משפחה אחת, זו חובתנו כלפי הנופלים. זו גם חובתנו כלפי הדורות הבאים. מכובדיי, בכל יום, אני חושב על חבריי, על אחיי לנשק שנפלו. אני חושב עליהם הרבה, לא רק ביום הזכרון. לפעמים, בתוך רגע יפה - בת מצווה לבת של חבר, טיול בהרי יהודה, בזמן נסיעה כשברדיו מתנגן שיר מפעם, עולה בי דמותם של אלה שהיו חלק ממני, חברים כאחים לי, שלא יחזרו", המשיך רה"מ והוסיף, "צר לי עליך אחי, יהונתן. נעמת לי מאד' - המילים הללו מתוך קינת דוד, והכינוי 'אחי' על חברו, מלווים אותנו עד היום. משחר הציונות, דרך מלחמת השחרור, מלחמות ישראל ועד ימינו אלו, נפלו מיטב בנינו ובנותינו על משמרת קיום מדינת ישראל. ביום זה כולנו מחבקים את המשפחות אשר איבדו את היקר להם מכל. מתוך קדושת היום הזה, מתוך הגעגוע למי שאינם איתנו, אנו נשבעים לשמור על הבית הזה, שהיה ביתם, הבית שהקריבו את חייהם עבורו".
"כל יום מביא עימו זיכרונות של אהובינו. כשאנחנו אוכלים עוגת גבינה שהוא אהב, כשאנחנו חולפים ליד בית הספר בו למדה, כשאנחנו רואים ברחוב את גבו של אדם שמזכיר לנו את אהובינו. פתאום זה מכה בנו. תמונה עמומה מימים אחרים, שמחים יותר. געגוע עז. תחושת החמצה. דקירה בלב. אנחה. דמעה. וככל שחולפות השנים, למרות שהזיכרונות מתעמעמים והולכים, הגעגוע רק מתחדד כתער ופוצע את הלב יותר. וככל שחולפות השנים, למרות שהזיכרונות מתעמעמים והולכים, הגעגוע רק מתחדד כתער ופוצע את הלב יותר. המחשבות מה היה קורה אילו. לאן הם היו מגיעים בחייהם? איך החיים היו נראים בלי הדפיקה ההיא בדלת?", הוסיף.
"לצערי הרב, גם השנה התרחבה משפחת השכול. אזרחים, חיילים ושוטרים נהרגו ונפצעו באירועי טרור שפלים. שוב ושוב ראינו כי המחבלים בני העוולה לא מבחינים בהבדלים בינינו. אהובינו שילמו בחייהם כדי שעם ישראל ימשיך לחיות בארצו", המשיך יו"ר הכנסת והוסיף, "בואו נהיה ראויים להם. ביום הזה שבו עם ישראל כולו מתייחד עם הנופלים ועם הנרצחים, בואו נבטיח לעצמנו להיות שונים. לנהל את הוויכוחים בינינו בכבוד הדדי. מתוך ראייה של אחים לגורל משותף. מתוך נקודת ההנחה שכולנו רוצים את הטוב ביותר עבור מדינתנו. כי ככה הם היו רוצים לראות אותנו. מאוחדים.
ביום הזה אנו מצווים לזכור גם את מי שנושאים עליהם את הצלקות הנפשיות והגופניות. אנו מצווים להמשיך ולפעול ללא ללאות כדי לשפר את רווחת חייהם ולוודא שיהיו טובים ככל האפשר. כי אנו כחברה חבים להם חוב מוסרי. זה מגיע להם. זה מגיע לנו. אני מתפלל שנזכה לומר השנה ושבו בנים אל גבולם – הדר גוֹלדין, אורון שאוּל, אַבֵרָה מָנְגִיסְטוֹ, הישאם אַ-סַיֵיד, ואיתם כלל נעדרי מערכות ישראל".
התרעות פיקוד העורף