"אין להם את הפריבילגיה להגיב כמונו. הם אוחזים מעצמם גזע עליון. חלקם בכלל לא מבינים מה אנחנו עושים בכנסת. אנחנו צריכים להיות בשוק. פועלים שחורים. רוב אנשי השמאל, לא כולם, הם אלימים וצבועים שאומרים עלינו שאנחנו מתבטאים לא יפה, אבל הם מתבטאים הכי מכוער. אומרים שאנחנו לא משכילים למרות שלרובנו המוחלט השכלה גבוהה ודווקא אצלם יש כאלה שלא סיימו תעודת בגרות".
הח"כ ושר הדיגיטל לשעבר אמסלם הוא איש של ניגודים. דוד הוא אדם בוטה ונחרץ, מהיר חֵמה, רגיש לכבודו ואלוף השימוש במטבעות לשון משתלחות. דודי הוא איש רעים להתרועע, חם, לבבי ונטול גינונים. דוד משדר את ההפך המצופה מחבר כנסת ושר בממשלת ישראל. דודי לא רואה סתירה בין מעמדו הציבורי לעובדה שהוא מפנק את הסובבים אותו, לרבות יריביו, בתבשיל מהביל עם חלה שאפה במו ידיו, או ערימות של תופינים בלילות פיליבסטר.
אבל אמסלם, כמו אמסלם, לא מתרגש מזה. האיש טפלון. לפעמים אפילו נדמה שהוא חותה בגחלים בכוונה כדי להתענג על הסערה התורנית שיעורר. עד שהסתבך עם בנימין נתניהו. בשבוע שעבר אמר אמסלם שאין לו בעיה שרע"ם תצטרף לקואליציה בראשות הליכוד אם היא תכלול 61 מנדטים יהודיים בלעדיה.
האמירה הזו הקפיצה את ראש הממשלה לשעבר, שמיהר להתנער מדבריו ותקף אותו בפומבי: “נדהמתי לשמוע את הדברים שאמר דודי אמסלם, שאותם אמר על דעתו בלבד, כפי שכבר קרה בעבר". אמסלם נפגע ותקף בחזרה: “נתניהו הוציא הודעה כדי לפגוע בי. נדהמתי שהוא לא התקשר, והוא עושה את זה לא בפעם הראשונה". מי יודע לאן הדברים היו מתגלגלים אלמלא קיימו השניים שיחת הבהרה, יישרו את ההדורים ואמסלם פרסם הודעה ובה הודה ב"בחירת מילים לא נכונה ודברים שלא הובנו כהלכה או הוצאו מהקשרם".
"אנחנו עושים הצבעות, וזו לא פעם ראשונה שאני חולק על נתניהו. בניגוד לאנשי השמאל הבולשביקים, הכוחניים, הבריונים, ולמפלגות שהראש קובע וכולם עושים מה שהוא אומר וסתם מקבלים משכורת, אצלנו בליכוד הסיעה קובעת. במצב רגיל אני יכול להגיד: תקשיב טוב, ראש הממשלה לשעבר נתניהו, אני מעריך אותך אבל מבקש להביא את הסוגיה להצבעה, ואם הרוב יחליט, זו תהיה עמדת הליכוד".
"אני יודע עם מי רבין או פרס התייעצו? אני מניח שכל אבא מתייעץ עם הילדים שלו, אבל נתניהו צריך להיכנס לבלון, לסגור אותו ולהתנתק מבני משפחתו. זה כל כך מופרך וכל כך פוליטי. אם נתניהו יחבור מחר לשמאל, כמו שקרה לגדעון סער ולנפתלי בנט, הוא יהפוך ליקיר האומה. יסגרו לו את התיקים, יאתרגו אותו. אבל הוא לא הנושא. הנושא זה אנחנו, החיילים מאחוריו, 3 מיליון מצביעים שסוקניק וקוטלר קוראים להם בורים ואוכלי עשב. הם הבעיה של השמאל. לא נתניהו. נתניהו הוא השליח, ומי שהולך בחוד חוטף את הכדור".
כאילו לא חלפו 40 שנה מאז נאום הצ'חצ'חים, ובשבועות האחרונים הוצפה הזירה הפוליטית בביטויי גזענות חדשים. גדי סוקניק היה הראשון שהצית את הלהבות כשטען ש"נבחרי הליכוד הם ברמה נמוכה של אינטליגנציה, תרבות ושיח". מיד אחריו יצא גם הקומיקאי גיל קופטש באמירה שעוררה סערה, כששאל בראיון “איזה ספר קראתם לאחרונה, הביביסטים? אתם יודעים רק לכתוב קללות וגם זה עם שגיאות כתיב".
גם פרופ' נמרוד אלוני, בנה של שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני, פרסם מאמר ובו טען כי “מן הצד האחד נמצא המחנה הביביסטי שזכה להגדרה עצמית בביטוי ‘כוח, כסף וכבוד' על ידי אחד ממוביליו, ומן הצד האחר ניצב המחנה המציג עצמו כמהוגן, הומני ומשכיל".
אמסלם לא יודע את נפשו מזעם. “הגזענים נמאסו עליי", הוא אומר, “ליאיר לפיד יש בקושי 12 שנות לימוד והוא ראש ממשלה, אבל אני זוכר את הבדיחות שעשו על דוד לוי רק בגלל שהוא לא ידע אנגלית. אני בז למי שמדבר ככה, אני מצפצף על כל אלו שכותבים עלינו בהתנשאות, כי אני יודע שהם לא הגונים ולא ישרי דרך ונקיי דעת.
"מה אפשר לצפות מהבן של אלוני? אני בטוח שכילד קטן, העוזרת שלו בבית הייתה אמסלם או פרג'ון. אני בטוח שהמוסכניק שלו זה אפללו או ביטון. אני טוען, הכלבים נובחים והשיירה עוברת, והתפקיד שלנו הוא לבצע שינוי ולא לשמוע את נערות המקהלה של השמאל שנובחות כל היום. זו הססמה של אמסלם דוד: אתם תמשיכו לנבוח ואנחנו נמשיך לעשות".
"כמו בתקופת העבדות האמריקאית, הם באמת מאמינים שהם נשואי עם, אליטה שצריכה לשלוט ולהעליב, ופשוטי העם צריכים לעבוד בשדות ובשווקים, בטח לא בכנסת. זה התחיל כשאנשי השמאל באו למדינה, השתלטו על המערכות ומינו את אנשיהם וזה ממשיך בכך שהם שולטים עד היום ב־90% מכל המערכות. יש להם רוב בפרקליטות, במערכת המשפט, בתרבות, בתיאטרון, ביחידות הנבחרות בצבא, באקדמיה. מה קרה, הם המוכשרים היחידים בשכונה?".
"אתה רוצה לעשות דוקטורט אבל צריך גם אמצעים וגם להתפרנס במקביל, אז יש מלגות ומשרות, ואם אתה בא מתרבות מסוימת, אתה לוקח את מי שדומה לך. רוב המרצים באקדמיה היום הם אנשי שמאל מהאליטה האשכנזית, גם רוב הפרקליטים ורוב מוחלט של שופטים. בבית המשפט העליון יש היום רק שופט מזרחי אחד. הכל הפוך. האליטה מקללת אותנו, בזה לנו, חושבת שמדינת ישראל היא של אבא שלה. ואת זה אני רוצה ומתכוון לשנות".
"אבל אם 50% ממדינת ישראל הם מזרחים, ורק אחד מתוכם הוא הכי טוב, אז יש פה יד מכוונת וגזענות כלפי המזרחים. כמובן שיש אשכנזים טובים והגונים כמו למשל החרדים, שגם כלפיהם יש גזענות של האליטה, שבזה לכל הדרגים הנמוכים, ושולטת בכיפה ולכן לא מתקבל על דעתה שאנשים כמונו יהיו בכנסת ויחוקקו חוקים".
כי בית המשפט העליון הוא אולטרה ליברלי ופרוגרסיבי, שלקח לו כיעד למחוק את הזהות היהודית בשם השוויון והליברליזם. מה שהוא לא מבין זה שאם הנינים לא יכירו את הזהות היהודית, לא תהיה מדינה יהודית. לכן בלי רפורמה משמעותית במערכת המשפט, בפרקליטות ובמשטרה - נאבד הכל".
בכל שנותיו בכנסת הרבה אמסלם לעסוק בתפקוד המשטרה וקידם יוזמות חקיקה להפרדה בין עמדת המשטרה להחלטת הפרקליטות. הדבר נבע בין היתר ממעצרו הטראומתי על ידי המשטרה ב־2003 בחשד למעורבות בזיוף טופסי התפקדות לסניף מפלגת הליכוד, מעצר שהסתיים בסגירת התיק נגדו. “מי שלא חווה מעצר של בן אדם נורמטיבי לא מבין במה מדובר", הוא נזכר.
“באו בבוקר, עצרו אותי ולקחו אותי לעבודה כדי להשפיל אותי מול העובדים שלי, אחר כך זרקו אותי לחדר עם 40 איש, ישנתי על הרצפה עם ג'וקים ועכברים בלי שאני בכלל מבין על מה ולמה. רק במדינת ישראל עצור הוא עלה נידף ברוח, ולכן אני לא מתפלא שגל הירש וניר חפץ ושלמה פילבר הרגישו כפי שהרגישו. הייתי ממליץ לעשות את זה לכמה שופטים בעליון כדי שיבינו מה עובר על בן אדם נורמטיבי לפני שהוא מוכן לחתום על כל מיני דברים".
בתפקידו כשר הדיגיטל ניסה לבטל את נבחרת הדירקטורים, ואולם המהלך נבלם בידי בית המשפט העליון. לפני כן ניסה לקדם חוק שיסיר את חובת המועמדים לתפקידי דירקטור להצהיר על זיקה פוליטית לשר הממונה, אך החוק לא אושר. הוא חתום על חוק ההמלצות וחוק המפלגות והיה בין יוזמי חוק יסוד “ירושלים כבירת ישראל". עם כינון ממשלת השינוי עבר לספסלי האופוזיציה. “הרגשתי סוג של הקלה", הוא מודה. “כשר יש לך אחריות הרבה יותר כבדה. אני גם לא איש של כבוד ואפילו איימתי על המאבטחים שאקח להם את הבוטקה שבנו לי בחצר".
התרעות פיקוד העורף