נתניהו ידע שיעלון, כמו ראשי המערכת הביטחונית, מתנגד לתקיפה באיראן, והבין שלא יקבל בפגישה הזאת אור ירוק. הם נפרדו בחיבוק, מארחו בירך אותו - אבל בנושא האיראני, הוא סירב לשמש חותמת גומי לנתניהו. “השם ירחם על עם ישראל, נחשוב ונתבונן בדבר", אמר.
זה רק אחד מהגילויים האינטימיים שמביאה העיתונאית מזל מועלם בספרה “צופן נתניהו", שיצא עתה, בימים המהבילים האלו שלפני מערכת הבחירות החמישית, כשהשיח העיקרי גם בה ממשיך להיות “רק ביבי או רק לא ביבי", מה שמחזק את הוויכוח סביב האיש הדומיננטי ביותר במערכת הפוליטית כאן, מאז שיצחק רבין נרצח בכדוריו של יגאל עמיר, בנובמבר לפני 27 שנה.
מועלם אומרת שבעולם של פוליטיקה ורשתות חברתיות, אי אפשר להתכחש לקשר האותנטי בין נתניהו לציבור החרדי. היא מדברת על תהליך ארוך ששני הצדדים עשו, מהתקופה שנתניהו היה שר אוצר שעל שמו רשום הקיצוץ בקצבאות הילדים, מהלך שהביא לפגיעה קשה בחרדים והביא עליו גל של ניכור מצדם, דרך הברית שהביאה לקשר הדוק ורגשי מאז כהונתו ב־2015, ועד לאיבוד השלטון לפני כמעט שנה וחצי.
ב־2015 המפלגות החרדיות ממליצות על נתניהו בבית הנשיא, כשמולו בראשות מפלגת העבודה שזכתה ב־24 מנדטים, ניצב בוז'י הרצוג, נכדו של רב ראשי, ובניגוד לנתניהו החילוני לגמרי, הרצוג שומר כשרות וכו', אבל החרדים לא היססו בכלל.
“היה אירוע שהרצוג אפילו הטיח את המציאות הזאת בנתניהו ותהה איך זה שהוא מועדף על החרדים, ונתניהו ענה לו שזה בכלל לא קשור לבית כנסת בשבת או כשרות, אלא זו ‘הלשון היהודית'. נתניהו ידע איך לדבר אליהם, והם ראו בו שותף נרדף כמוהם מול מוסדות המדינה".
אני פוגש את מועלם למחרת יום הכיפורים בלובי הנוסטלגי של מלון "רוטשילד", לא הרחק מביתה במרכז תל אביב, שבו היא מגדלת את אלמה, בתה בת ה־12. האירוע המדובר באותו בוקר הוא אשפוזו של נתניהו יום קודם לכן בבית חולים שערי צדק, לאחר שלא חש בטוב במהלך תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת. ברשתות החברתיות היו לא מעטים שהעלו את האפשרות שהוא ביים אירוע כדי לסחוט אמפתיה.
בסוף 2014 נראה שנתניהו קרוב לסופו הפוליטי, ושאחרי שמונה שנות כהונה מצטברות הוא עומד לרדת מהבמה. מועלם חשבה באותם ימים שזה זמן טוב להתחיל לכתוב ספר שיסכם את מפעלותיו וינסה לענות על השאלה איזו מורשת ישאיר אחריו: “חשבתי שזה יהיה פרויקט פשוט יחסית. הייתי אז כתבת ופרשנית פוליטית ותיקה, עם הרבה שעות נתניהו. ליוויתי את כל מערכות הבחירות מקרוב. חזיתי ברגעי השפל והניצחונות. אבל כנגד כל התחזיות נתניהו ניצח את הרצוג בבחירות של 2015, והפרויקט שלי תפס כיוון חדש - מסיום קריירה לנסיקה חדשה".
עוד בתחילת הכתיבה נתנה לקבצים הבוסריים של הכתיבה שם זמני - “צופן נתניהו". בסוף הדרך הבינה שהשם הוא בינגו ומתאר את התהליך ואת מהותו של הספר. היו למועלם לא מעט משברים בתהליך הכתיבה, ובשלב מסוים היא הרגישה שהיא לא מצליחה לסיימו. בינתיים לא מעט קולגות שלה מהתקשורת כתבו בעצמם ספרים על נתניהו והיא הרגישה תקועה, אבל העורכות שלה, יעל נעמני ותמי צ'פניק, חיזקו את האינטואיציה שלה שהסיפור של נתניהו יהיה רלוונטי עוד שנים ארוכות. “אין מה לעשות", היא אומרת. “אפשר לאהוב או לשנוא את זה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שנתניהו הוא הרבה מעבר לתופעה פוליטית. הוא תופעה חברתית".
מועלם, שגדלה בבית שבו שלוש אחיות ואח (אח נוסף נפטר לפני שנולדה - א"פ), הייתה ילדה צעירה ב־1977, שנת המהפך הפוליטי. שתי המפלגות הגדולות אז היו המערך והליכוד, גם במגדל העמק, שבה גדלה: “זה היה לפני העלייה הגדולה מרוסיה, ההתחרדות ועליית ש"ס, שהתחזקה שם. אני זוכרת שגם אחרי המהפך של 77' היה למערך סניף גדול והרבה תומכים".
מועלם לא גדלה בבית פוליטי וזוכרת את ההורים שלה, יוצאי עיראק, מתייחסים להצבעה בקלפי כאל אירוע פרטי ודיסקרטי: “הבנתי שהם היו מצביעי מערך, לעומת השכנים הטובים שלהם שהיו מחל שרופים. ההורים שלי היו מאוד ממסדיים, סולידיים, אנשי עבודה, מעמד פועלים קלאסי".
כשעבדה על הספר, חזרה לדמויות פוליטיות מרכזיות במגדל העמק, אנשי ליכוד, וניסתה להבין מהם למה העדיפו את נתניהו על דוד לוי, המועמד הטבעי, בשר מבשרם. יו"ר הסניף, ארמונד מלכה, אמר לה בפשטות שמהמפגש הראשון עם נתניהו הם רצו לדחוף אותו קדימה, כי הם ראו בו הבטחה, מי שיכול להיבנות כמנהיג הליכוד ולהחליף את ההנהגה הוותיקה והמסוכסכת של יצחק שמיר, אריאל שרון ודוד לוי.
כבר בפגישה הראשונה שלהם, במאי 2009, נתניהו הבין שהוא בבעיה. הייתה שם שיחה בארבע עיניים, ואובמה דיבר בלשון אולטימטיבית על עצירת הבנייה בהתנחלויות ובשכונות הקצה של ירושלים. לפי תיאור של נתניהו שנמסר לשגריר מייקל אורן, אובמה הניח את ידו בתנועת שיסוף גרון ואמר לו ‘אני יודע איך לטפל באנשים שמתנגדים לי'. נתניהו היה בהלם. אחר כך בא נאום אובמה בקהיר, וביבי הבין שצריך להתמודד עם המציאות החדשה. מכאן נולד נאום בר־אילן. הוא ראה בו פתרון טקטי. נתניהו הוא פרגמטיסט, אומן הריאל פוליטיק ולכן הוא גם אפשר לנשיא שמעון פרס לנהל משא ומתן ישיר עם אבו מאזן. הלכתי לאנשים שהאמינו בזה שנתניהו בדרך ל'מעשה גדול'. פרס ופואד בן אליעזר כבר לא איתנו, אבל הוא השאיר אותם מאוכזבים, בתחושה של הונאה אפילו, כי בפועל לא קרה כלום.
נתניהו הבין שבמאה ה־21 מנהיג של מדינה דמוקרטית מתקדמת לא יכול לנופף בכיבוש כאידיאולוגיה, ולכן עליו להציע פתרון. נאום בר־אילן אפשר לו להציג חזון מדוד - מדינה פלסטינית ללא צבא, מפורזת. מדינה מינוס עם הרבה התניות שהפלסטינים לא יוכלו לקבל. דבר דומה עשה יאיר לפיד בנאום שלו באו"ם עכשיו. זו הייתה נקודת הארכימדס המדינית של נתניהו".
“אירוע קשה. השבעה על יוני שיקפה מאוד את הרוח וההבנה של בנציון לממד ההיסטורי של מות יוני ולבניית האתוס שלו כגיבור. לברוריה, מבחינתם, לא היה מקום. הם דחקו אותה החוצה, בדקו איתה בתוך השבעה אם היא במקרה בהריון, וזמן קצר אחרי האיצו בה למכור את הדירה המשותפת שלה ושל יוני, כדי שהמשפחה תוכל להשתמש בכסף מחלקו של יוני בדירה להנצחתו. ברוריה לא הייתה אשתו הרשמית של יוני, אבל היא הוכרה כאלמנת צה"ל בעזרתם של אהוד ברק ואברהם ארנן, ממקימי סיירת מטכ"ל. ברוריה נישאה, יש לה שלושה ילדים והיא גרה היום ברמת השרון.
מועלם, בעלת תואר שני בלימודי ביטחון מאוניברסיטת תל אביב, חיה את המערכת הפוליטית מאז בחירות 1999. היא החליפה את יוסי ורטר ככתבת פוליטית ב"הארץ", כתבה טור פוליטי ב"מעריב" ועברה למרחב הדיגיטלי כפרשנית באתר “אל־מוניטור". למרות הניסיון ורוחב היריעה, היא לא יכולה לחזות מה יקרה ב־1 בנובמבר: “אני לא בטוחה בכלל שזו המערכת האחרונה של ביבי. יש סיכוי שאם הפלונטר הפוליטי יימשך ונלך לסיבוב שישי, שום דבר לא ישתחרר״.
התרעות פיקוד העורף