"היינו מגיעים למדינה ומתחילים לדבר על הפלסטינים", נזכר בזק היום. "והנשיאים וראשי הממשלות היו מהנהנים בראשם בנימוס כאילו זה מעניין אותם. אנחנו דיברנו על הצרות שלנו, הם דיברו על הצרות שלהם, כמובן גם על עניינים כלכליים, שזה תמיד יותר קל, ואז לקראת סוף הפגישה, ראש המדינה היה מנמיך רגע את קולו ואומר לנתניהו, 'תגיד, אתה יכול להפעיל את ההשפעה שלך באמריקה כדי לקדם דבר כזה או אחר לטובת המדינה שלי?'. זה חזר על עצמו כמעט בכל פעם וביטא את העוצמה של ראש ממשלת ישראל שיש לו קו פתוח לנשיא האמריקאי, לממשל שלו ולקהילה היהודית החזקה שם שתומכת בו".
מאז עברו 27 שנים. נתניהו התבגר, גם בזק כבר לא ילד, וכך גם הקשר החם בין ישראל לארצות הברית, שידע עליות ולאחרונה בעיקר מורדות. ובעוד נתניהו מדלג מאז מכיסא ראש הממשלה לראש האופוזיציה וחוזר חלילה, בזק פנה לדרך דיפלומטית ונחת בחיקה החם של הידידה הגדולה כקונסול ישראל בארצות הברית. פעם אחת כקונסול כללי בפלורידה ובפוארטו ריקו, ופעם נוספת כקונסול כללי של ישראל בבוסטון. נדמה שאין מומחה ממנו למערכת היחסים המורכבת בין נתניהו לביידן. "בשנים האחרונות עובר על ארצות הברית תהליך רע מאוד, שאפשר למצוא לו מקבילות למה שקורה בישראל", הוא מאפיין בעוגמה. "כמו כאן, גם שם ההנהגה והציבור מושכים לקיצוניות. זה מחליש מאוד את ארצות הברית, וזו צרה מאוד גדולה לנו".
"טראמפ מתעורר בבוקר ומשגר את הגיגיו ל־60 מיליון איש, מקלל, נוזף, מתעצבן, ואחריו הקיצוניים משמאל ומימין. התפתח שיח של זהויות, והציבור בארצות הברית, בדיוק כמו בישראל, היה צריך למקום את עצמו בתוכו. וככה התפתח אצל הדור השבע והנינוח במדינה הכי עשירה בעולם צורך באידיאולוגיה, אולי גם קצת מתוך שעמום, שהפך מהר מאוד למאבק בפוסט־קולוניאליזם. האמריקאים הסתכלו על האפרו־אמריקאים והשכבות הנמוכות עם הפשע והאפליה, ועשו השלכה על הפלסטינים. הם אמרו, מי שחלש ומסכן ומדוכא צריך את עזרתנו, ולכן כמו שאנחנו בעד השחורים והמוסלמים, אנחנו גם בעד הפלסטינים, כי ישראל היא החזקה והם המדוכאים.
ארבע שנים, מ־94' ועד 98', היה שי בזק יועץ התקשורת המיתולוגי של נתניהו. לפני כן עבר עם משפחתו את הגירוש מימית, השתקע בעיר הגדולה וכיוון שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, עבד בכל מקום שהזדמן לו. "ניקיתי חדרי מדרגות, סידרתי בקבוקי יין, עשיתי משלוחים באמצע הלילה על אופנוע ישן, עזרתי לצלם חתונות בבני ברק, הדרכתי קצת בירי באקדח ומכרתי בחנות", הוא מחייך. "ואז בא שכן ואמר שהוא עובד ב'מולדת' כיועץ תקשורת והציע לי להצטרף. ככה נכנסתי למערכת הפוליטית, הייתי דובר מועצת יש"ע, ואת נתניהו פגשתי בממשלות רבין ופרס, כשהיה ראש האופוזיציה".
"גם בתקופה שלו היו חברי כנסת פחות טובים, באנגליה מכנים אותם 'יושבי הספסלים האחוריים', אבל הרוב היו אנשים רציניים, והמפלגות השתדלו לבחור ולהבליט אותם. היום לצערי נכנסו כל כך הרבה יושבי ספסלים אחוריים שכבר אי אפשר להתעלם ולהגיד, זה פרחח, הוא הגיע לפה בטעות, הוא כבר לא יהיה בכנסת הבאה. הרבה מאוד חברי כנסת לא בקיאים, שהפוליטיקה הנמוכה משתלטת עליהם והדבר היחיד שמעניין אותם זה האהדה ברשתות החברתיות, הולכים אחרי הגורמים הקיצוניים שמהדהדים אותם ופחות מעוניינים בטובת הציבור שבחר בהם".
***
אירועי השבת השחורה בתולדות ישראל תפסו את בזק ומשפחתו במיטה. שמעו את האזעקות, רצו לממ"ד והיו בטוחים שזו טעות. "אמרתי לאשתי, אני לא מצליח להבין את חמאס, למה להם להתחיל איתנו פתאום בלי שום התגרות מצדנו, הרי אנחנו נשמיד אותם", הוא מספר. "לאט־לאט הדברים התבררו וגם הקונספציה וההבנה שאנחנו נלחמים את המלחמה של האתמול".
"הבעיה הפעם שהאמון בכל המערכות התערער. אנשים אומרים, רגע, אולי הצבא לא עושה בדיוק את מה שהוא צריך לעשות? ואולי גם הדרג המדיני, בטח לאור כל ההתבטאויות שלו. בגלל המחדל, ובגלל השנה שלפניו, האדם הפשוט יושב בממ"ד ומשפשף את עיניו ומורט את שערותיו ואומר, לא הגיוני ששרים בממשלה ידברו ככה על האמריקאים, שמחזיקים לנו את היד והשריון במלחמה הזאת, ולא ייתכן שידברו איתנו על משהו אחד, ופתאום נשמע משהו אחר לגמרי ברשתות הזרות ובערוצים מקבילים.
"משהו באמון הציבורי נסדק, ולכן צריך ללכת לבחירות, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עם משותק מפחד. אנחנו צריכים עם שמאמין לדרג המדיני. אנחנו צריכים פוליטיקאים שמתכננים את היום שאחרי, לא כאלה שמביאים פופקורן ומקללים ומתעמרים ברמטכ"ל. אנחנו צריכים את היום שאחרי לא רק בגלל שהאמריקאים דורשים את זה בצדק תוך כדי שהם תומכים ועוזרים לנו, אלא כדי שסנוואר יישב במחילה שלו וירעד ויבין שהזמן לא משחק לטובתו וכדי שנושא החטופים יתקדם. אבל כשמתעקשים לא לדבר על היום שאחרי, האמון במנהיגים נפגע אנושות, וגם המורל וביטחון החיילים. הממשלה צריכה לסגור את היום שאחרי, אחרת העולם יסגור אותו מעל ראשינו. ואז היא צריכה גם לקחת אחריות על הכישלון".
***
זמן קצר לאחר שבזק שב משליחותו הממושכת בארצות הברית, הוא יצא ללונדון לכהן שם כראש משלחת קק"ל. ב־2020 התמנה למנכ"ל ארגון אלנט אירופה ישראל. כך שהזירה האירופית מוכרת לו לא פחות מהאמריקאית. ועדיין, גל ההפגנות החריף שפרץ ברחובות ובקמפוסים בבריטניה, בחלק ממדינות אירופה ובארצות הברית, הפתיע אפילו אותו. "הייתי דיפלומט בשנים שבהן לא תמיד היה קל לייצג את ישראל", הוא אומר בגילוי לב. "המאבקים בעזה ובלבנון, ההתיישבות ביהודה ושומרון, ערש אבותינו, הם סוגיות רגישות ולא פשוטות להסברה גם אם מאמינים בהן בכל לב. אבל המצב הנוכחי הפעם הוא אחר לגמרי. לא עשינו שום דבר לצד השני, להפך, הוא עשה לנו. נסוגונו מעזה ומלבנון, ובתגובה קיבלנו טבח נוראי. לכן כשהאקדמיה יצאה נגדנו, לא הצלחנו להבין איך דווקא שם, בפסגת הידע, לא מבינים מה באמת קורה בישראל. הרי אלו אנשים נורא חכמים, ראשי מוסדות מפוארים, איך הם לא מבינים את מה שאמור להיות ברור לגמרי".
היום בזק עוקב אחרי התפוצות מביתו שבישראל, עוסק בדיפלומטיה פרטית, עובד עם ממשלות, ארגונים וחברות עסקיות שמנהלות קשרים עסקיים ומדיניים עם ישראל, אבל ובעיקר הוא שגריר נאמן של העם היהודי במקומות שבהם הסברה היא הדבר הנחוץ ביותר. את פעילותו זו הוא מנהל בשקט ובצניעות, לרוב מאחורי הקלעים ובהתנדבות מלאה.
התרעות פיקוד העורף