הוא מסביר את דבריו באשר להיררכיה במשמרות המהפכה: "היחסים בין הנשיא למנהיג העליון באיראן מאוד מורכבים. אף אחד מהנשיאים לשעבר לא מקובל על חמינאי חוץ מנשיא אחד - הוא עצמו. בבחירות האחרונות הנשיא הקודם לא אושר כמועמד. הנשיא מסוף המאה הקודמת לא יכול להתמודד בשום בחירות".
"איראן יושבת על חבית של אבק שריפה, המחאות באיראן לא הסתיימו. הגחלים לוחשות מתחת לפני הקרקע. מוקדם לדעת מה התגובה הציבורית, אבל יש אי נחת בציבור האיראני, וחמינאי שכל חלומו היה לבנות מורשת ולהנציח את המהפכה, צריך עכשיו להתמודד עם בעיה שלא חשב שתהיה חלק מהבעיות שיעמדו לפתחו בשעה כל כך מוקדמת", אמר.
הוא מסביר כי כעת "בשלב הזה של החיים של איראן, כשיש משבר של חוסר אמון של הציבור, במצב כזה של מצב כלכלי קשה מאוד, החלטות גורליות ושאלות של גרעין, מדיניות אזורית - ראיסי היה המשענת שלו".
באשר לאיראנים, הוא משתף: "ראיסי לא היה מועמד אהוב על הציבור, גם אחוזי ההצבעה בבחירות שלו היו נמוכים מאוד, אבל הוא היה חזק מאוד בנאמנות, במסירות למנהיג העליון ויש לו גם ייחוס משפחתי מאוד חשוב - חותנו הוא אחד האנשים הקרובים של חמינאי, שהוא גם נחשב למי שמועמד לרשת את חמינאי, אלא שדרך הנשיא ראיסי, החותן קצת הוריד פרופיל.
מה המשמעויות בהמשך?
"כל הדברים האלה, השאלות היום, הן שאלות כבדות משקל. יש פה ניסיון הידברות בין איראן לארה"ב בנושא הגרעין, שלא ברור עכשיו מה יהיה איתו. בלוח הזמנים, גם האמריקאים קצרים, ואיראן עכשיו עם מה שקרה. יש את העניין של הניסיון האיראני להתקרב לערב הסעודית, זה תלוי באוויר. יש נושאים פנימיים איראניים שהם בסופו של דבר המכריעים. ראינו שאחוזי ההצבעה היו 41 אחוזים, מהם 8 אחוזים קולות פסולים שהוסיפו למצביעים כדי להעלות את המספר".
באשר למשמעות מותו של ראיסי, חזר ואמר: "הוא לא יזם את המדיניות הזו, לא לא היה חוליה מרכזית בהתנהלות האיראנית, אבל הוא היה יסוד שקידם את הדברים האלה. בעיקר במקרה של איראן, שזה לא מנהיג. המנהיג העליון זה חמינאי, אחד מההנהגה לא בהכרח משנה מדיניות".
התרעות פיקוד העורף