היא הוסיפה: "לא שמעתי מה קורה בישראל. רק בימים האחרונים נתנו לנו לראות טלוויזיה בערבית. כשהיינו שם לא ידענו כלום. שמענו רק שאמרו לנו המחבלים ולא ידענו אם להאמין או לא".
לאחר ששוחררה, לדבריה, "ביום המאה שאלתי איך הגענו לזה. והנה היום ה-300 ואנחנו באותו מצב. השבויים עדיין שם. בני הערובה עדיין שם. גם הבן היחיד שלי. העדכון האחרון עליו יצא כששיחרר הג'יהאד האסלאמי שני סרטונים במאי.
"זה העדכון האחרון שיש לי. לפחות בפלג הגוף העליון שלו, הוא לא נראה פצוע. מה שרואים בסרטון הוא שנתנו לו לקרוא מהדף וזהו. ובסוף אמרו לו לפנות למשפחה וזה מה שהוא עשה", תיארה. "המסר שלי לסשה: תמשיך להיות חזק. אני עושים הכל בשביל להחזיר אותך. אל תאבד תקווה. אתה חוזר אלינו בעזרת השם. אנחנו מחכים לך".
על חייה לאחר הטלטלה שעברו חייה, סיפרה: "אני נמצאת בבית מלון. כשהשתחררתי העבירו אותנו למלון ליד בית חולים שיבא. אני ואמא וספיר (בת זוגו של סשה) לא זזות משם עד שבעזרת השם הבן שלי יחזור".
על הבית שהותירה מאחור בניר עוז, סיפרה: "אני משתדלת להגיע לשם פעמיים בשבוע. אני ובעלי טיפלנו בחתולי רחוב שם, נשארתי רק אני אז אני משתדלת להגיע ולהאכיל אותם. בית אין לי. הבית נשרף".
"לכל מקום שאני הולכת אליו. פגשתי חיילים פצועים קשה שאמרו לי שהם היו עושים את אותו הדבר בשביל החטופים. הייתי בירושלים וגם שם אמרו שהם אתנו. העם איתנו. כשאני הולכת ברחוב ומזהים אותי ניגשים ומחבקים אותו ומחזקים. זה נותן לי כוח. זה והתפילות".
התרעות פיקוד העורף