סעיף 113 לחוק העונשין קובע כי "מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בביטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים". בהמשך, החוק קובע כי ידיעה סודית תוגדר כ"ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג עניינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם עניינים סודיים".
עם זאת, החוק מציין את הרף המקסימלי של העונש אותו ניתן לתת. בפועל, ייתכן מאוד והעונש יהיה קל בהרבה. פרשה ידועה בה נדונו חשדות דומים הייתה בפרשת ענת קם. בית המשפט העליון מתאר כי "החל מאוגוסט 2005 ועד יוני 2007 שירתה המערערת בלשכת אלוף פיקוד המרכז כפקידת לשכה. במסגרת תפקידה נחשפה המערערת למצגות ולמסמכים מסווגים רבים ברמות סיווג בטחוני שונות. במהלך שירותה הצבאי אגרה המערערת בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות, ובסמוך לשחרורה מצה"ל, העתיקה את תכני התיקייה בסיועו של אחר לשני דיסקים, זאת מתוך מניעים אידיאולוגיים ולשם פרסום המסמכים בציבור".
ענת קם הורשעה במסגרת הסדר טיעון, וקיבלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב עונש מאסר של 54 חודשים. קם הגישה ערעור לבית המשפט העליון על חומרת העונש שהוטל עליה, והשופטים החליטו להקל את עונשה כך שיעמוד על 42 חודשי מאסר בלבד.
עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר מהם השיקולים להקל עם ענת קם: "המערערת הודתה במעשיה בהזדמנות הראשונה, נטלה עליהם אחריות וביקשה לכפר עליהם, בין היתר, באמצעות שיתוף פעולה מלא עם הרשויות, שהוביל להשבת המסמכים – אלה שהיו בחזקתה, ואלה שהיו בחזקתו של בלאו – לידי הרשויות. חשוב לזכור כי בשלב החקירה, הרשויות לא ידעו במדויק מהם המסמכים שנלקחו, מה היקפם ואלו מהם נמסרו לבלאו. נתונים אלה נאספו מפיה של המערערת. לדעתי, החרטה שהביעה המערערת לאורך ההליך וניסיונה להכות על חטאיה, בשים לב לכך שהמעשים בוצעו בהיותה בחורה צעירה ובלתי מגובשת, הם בעלי משקל בלתי מבוטל".
התרעות פיקוד העורף