99 ימים עברו מאז, שלושה חודשים ושבוע שבמהלכם התרחשו אירועים בסדר גודל היסטורי, ואף אחד מהם לא נתפס מבחינת נתניהו כגדול דיו בכדי לכנס בעקבותיו מסיבת עיתונאים. לא רק להעביר הצהרות, אלא גם לשמוע שאלות (לרוב לא נעימות) וגם לתת תשובות. עד שהגיע שלב העדות במשפט ראש הממשלה, אירוע בהחלט ראוי כדי לכנס לקראתו מסיבת עיתונאים בשידור ישיר.
החלק שהוכן מראש: הנאום של ראש הממשלה בתחילת האירוע - לא כלל בתוכו כל אזכור של משפטו ועדותו. נתניהו, כמו במבחן בגרות בהיסטוריה, מנה אחד אחד את שלבי המלחמה, את הישגיה ואירועיה. גם "הניצחון המוחלט" חזר ואף הופיע בטקסט פעמיים. לא היו שם דרמות, לא הודעות דרמטיות, לא הפתעות בסגנון נתניהו - כלום ממה שציפו והעריכו שישמעו מראש הממשלה העומד בפני חקירה נגדית, השלב הכי קשה בכל ההליך המשפטי.
הכל כמובן, היה מתוכנן היטב, גם ההפתעה ואכזבת הקהל. בנימין נתניהו בא לתת נאום "הישגי המלחמה ואתגרי העתיד", ללא אזכור משפטו, משני טעמים בדיוק.
אם חשבתם על זה לרגע, בין הנאום לשאלות - המסר הועבר בהצלחה. נתניהו, כאמור, הגיע מוכן לשאלה על העדות, וגם הביא כותרת. ולא סתם כותרת כדי להשיב על השאלה המתבקשת.
נתניהו ארגן את האירוע כולו כדי שהפסקה הבאה תעלה בכל האתרים ותופיע בכל העיתונים בתור כותרת ראשית וכותרת משנה: "שמעתי בתקשורת שאני רוצה להתחמק מהמשפט. איזה הבל הבלים. שמונה שנים אני מחכה להציג את האמת ולפוצץ סופית את ההאשמות המופרכות ההזויות, מסע ציד אכזרי".
זה המסר וזה העיקר. אם ראיתם בכותרות את המשפט: "שמונה שנים אני מחכה להציג את האמת" - המסר הועבר בהצלחה, המטרה הושגה. מה שראינו הערב היה לא רק מסיבת עיתונאים, אלא - ומבחינת בנימין נתניהו בעיקר - זה היה הקדימון, הפרומו לשלב העדות.
נתניהו בא לשדר לוחמנות ונחישות כדי לקבוע את הטון של החקירה הראשית, אוהדת, ובמיוחד - לתת טון לקראת חקירה נגדית. הוא בא לסגור חשבון עם כולם, הוא בא להילחם, הוא לא בא כנבך מסכן שעומד על דוכן העדים כילד נזוף. הוא בא להציג את האמת, ולרגע זה הוא חיכה שמונה שנים.
התרעות פיקוד העורף