למרות עקרון הפרדת הרשויות והעובדה שמדובר במרחב של הרשות השופטת, נתניהו כמו נתניהו הפך את אולם בית המשפט בתל אביב לבמה שלו, כאילו הוא נואם מהלשכה שלו או מעל בימת הכנסת. מגובה בלהקת המעודדים של חברי הליכוד, מתוגברים בכמה אנשי עוצמה יהודית, נתניהו הרגיש בבית, הרשה לעצמו להתבדח ולהגיב לחלק מהשאלות שהציג עורך דינו עמית חדד בציניות, עדי כדי שהוא התבקש לציין לפרוטקול שזה אכן כך, ולא יחשבו בעתיד שהיה רציני באותן אמירות.
נתניהו אמר בפתח דבריו "חיכיתי 8 שנים לרגע הזה לומר את האמת" והוא אכן היה נראה נחוש להילחם על כך. עם זאת, בהתבסס על יום הדיונים הראשון התחושה נותרה שלצד ההתמודדות מול העובדות המשפטיות, ראש הממשלה שם במוקד דבריו את המאבק על הנרטיב הציבורי. הרדיפה, האכיפה הבררנית, ההתייצבות שלו כגיבור מחנה הימין נגד כמעט כל העולם. נתניהו וסנגוריו באמת מאמינים שהוא יזוכה בסופו של דבר, אבל לא פחות מכך הם שמים דגש כבר כעת על קיבוע התדמית שלו: לא ראש ממשלה שמואשם בפלילים - אלא מנהיג פוליטי שמופלל לשווא. ובהצגה הזו נתניהו יסחט את הלימון עד הטיפה האחרונה.
התרעות פיקוד העורף