כידוע, היועמ"שית החליטה שלא להגיע לדיון, ובמקום זאת שלחה לשרים מכתב ובו נשטחים טיעוניה כנגד ההליך. שר המשפטים, יריב לוין, שניהל את הדיון, לא היה שבע רצון מהיעדרותה, ומצוטט כמי שאמר ש"זו הוכחה נוספת לעומק הזלזול שהיא רוחשת לממשלה ולחבריה ולכך שאין לה תשובות לטענות המופנות נגדה". בעוד הרישא של דבריו עשויה להיות נכונה, הסיפא אינה נגזרת מן ההיעדרות. נהפוכו, המכתב ששלחה היועמ"שית לשרים מפרט בדיוק את תשובותיה לטענות המופנות נגדה.
בהמשך, ציין השר לוין טיעון קונקרטי שמדגים לדידו את חוסר היכולת של הממשלה לעבוד עם היועמ"שית. "היועצת מסכלת פעם אחר פעם מדיניות ממשלתית ולא מציעה חלופות". זו נשמעת בהחלט טענה חמורה, רק שהיועמ"שית בתגובתה מציינת כי "בתקופת הממשלה הנוכחית סייענו בקידום למעלה מ-650 החלטות ממשלה ומאות דברי חקיקה ממשלתית". ייתכן, כמובן, כי 650 החלטות ממשלה ומאות דברי חקיקה ממשלתית הם בטל בשישים בהתייחס לעבודת הממשלה הנוכחית, כך שייתכן ושני הצדדים צודקים. ללא נתונים מספריים קונקרטיים מצדו של לוין – על המספר הכולל של נסיונות לקדם מדיניות ממשלתית ועל מספר הנסיונות האלו שהוכשלו על ידי היועמ"שית – לא ניתן לקבוע מי מן השניים צודק.
ההישגים של ילדי ישראל בחשיבה מתמטית – כפי שזו נמדדת במבחנים השוואתיים בינלאומיים (פיז"ה וטימס) – נמצאים בירידה מזה שנים אחדות. חשיבה מתמטית היא, כאמור, מיומנות שחשיבותה חורגת משדה המתמטיקה – ולכן יש בירידה זו פוטנציאל לפגיעה במרקם החיים במדינה. הדיון בממשלה בנוגע להדחת היועמ"שית הוא דוגמה לאופן בו טיעונים המוצגים בנושא חשוב כל כך לוקים בחשיבה המתמטית העומדת מאחוריהם.
היכולת שלנו, האזרחים, לשפוט הליכים דמוקרטיים – נשענת, בין היתר, על חשיבה מתמטית, ומכאן חשיבותה. גם העיתונאים המדווחים והמתווכים צריכים ליישם הלכה למעשה חשיבה כזו, וראוי היה שהדיווחים מישיבת הממשלה החשובה הזו יכללו ביקורת ברוח זו. ברור מדוע השלטון אינו מעוניין לקדם חשיבה מתמטית בקרב אזרחיו, ובדיוק בגלל זה ברור למה עלינו לחזק אותה כבר מגיל צעיר.
התרעות פיקוד העורף