התזמון של המהלך הצרפתי מעורר שאלות קשות. חביב מציין כי “דווקא ברגע שישראל נלחמת בשבע חזיתות מול האסלאם הקיצוני, האסלאם שפגע מאוד חזק בצרפת והרג גם יהודים, גם עיתונאים, גם שוטרים וגם מאות אזרחים, ובזמן שישראל עושה את עבודה מלוכלכת, שאף אחד בעולם לא עשה את זה ומונעת מאיראן נשק גרעיני שמאיים על כל העולם”.
לדבריו, המניע מאחורי החלטת מקרון הוא פוליטי גרידא: “הסיבה כנראה שמקרון רודף אחרי 10 מיליון מוסלמים שחיים בצרפת ואחרי השמאל הקיצוני האנטישמי”. האשמה זו מציבה את ההחלטה בהקשר של פוליטיקה פנימית צרפתית, שבה האוכלוסייה המוסלמית מהווה גוש בוחרים משמעותי.
חביב גם חושף פער עמוק בין הרטוריקה הצרפתית למדיניותה בפועל: “צרפת תגיד אומרת שאכפת לה מישראל וגם אומרת שהם דואגים לביטחון של ישראל אבל זה בולשיט. זה לא נכון. היא לא דואגת, ההפך, היא מזיקה מאוד”. העמדה הזו מקבלת חדות נוספת על רקע היעדרותו של מקרון מהפגנות נגד אנטישמיות, כפי שמציין חביב. הוא רואה בכך דפוס התנהגות עקבי של הממשל הצרפתי.
האקלים הפוליטי בצרפת כבר כעת משפיע על חיי היהודים במדינה. חביב מתאר מציאות קשה: “יש שנאה מאוד גדולה ליהודים בצרפת שבאה בעיקר על ידי חוגי השמאל גם רב הותקף. אני רק הערב קיבלתי איומים דרך הטלפון אבל דווקא אני חושב שהעם הצרפתי בעד ישראל בגלל שהם מזהים איך האיסלם הקיצוני משתלט על צרפת ואירופה”. והוא מזהיר כי “צרפת הופכת, לצערי, אני מקווה שלא, אבל הצדדים האלה הם צדדים אומללים, ששמים אש על המדורה, ובמקום לעזור לישראל, מזיקה לישראל”.
למרות המדיניות הרשמית, חביב מציין שקיימת תמיכה עממית רחבה בישראל: “יש מיליונים של ידידי ישראל בצרפת בעם, ואני מקבל גם מפוליטיקאים רבים, גם מאזרחים צרפתיים הרבה הודעות של תמיכה. הרבה מבינים שישראל עושה את העבודה המלוכלכת, שאף אחד לא עשה את העולם”.
לדבריו, הציבור הצרפתי מבין את המשמעות הרחבה של המאבק הישראלי: “האיראנים הורגים הומואים, הורגים נשים, הורגים, הם רוצים ליישם את השריעה. זה משטר אומלל, ורק ישראל לקחה את האחריות". חביב מסכם בבהירות את עמדתו: “אנחנו לא נשכח, גם 200,000 צרפתים שגרים בארץ, גם היהודים בצרפת וגם ידידי ישראל לא נשכח לעולם את ההחלטות של מקרון, שעבר כל הגבולות”.
התרעות פיקוד העורף