במהלך השידור, ריקלין תקף בחריפות עיתונאים וכלי תקשורת וטען: "התיאום עם התעמולה של חמאס, הוא מחריד, אנחנו תיכף נראה לכם, אתם זוכרים את ההפצצות שאוהד חמו דיווח? שהיו 200-300 הרוגים בבית החולים שם? וישר קפצו להאשים אותנו? אתם זוכרים את שדה תימן? אנחנו עוד מעט נזכיר לכם עוד הרבה דברים. ואחרי זה עוד נותנים לו גב בטוויטר עם ירון אברהם ועוד כל מיני חברים שלו. כנראה זאת החלטה מערכתית".
בהמשך דבריו התייחס ריקלין למתקפה שמושמעת בשיח הציבורי כלפי מי שמתנגד כביכול לכניעה וללחץ בינלאומי או להסכם חלקי עם חמאס: "אני אומר לכם, קרו דברים שאנשים שיתפו פעולה עם תעמולה של אויב. לשתף פעולה עם תעמולה של אויב ועוד להתגאות בזה? ועוד להטיף למי שואמרים שלא צריך להיכנע? להטיף להם ולהגיד להם 'אתם לא בסדר'? כמה חוצפנים אתם יכולים להיות?".
ריקלין קשר את האירועים לממד ההיסטורי של שנאת חינם וחורבן הבית השני, שצוין אתמול בתשעה באב. "וזה לא סתם היום תשעה באב, היו שורפי אסמים במלחמה על שרידותו של הבית השני, ויש היום שורפי אסמים, לא השתנה שומדבר, רק נראה לי ששורפי האסמים בבית שני, לא התגאו כ"כ, כמו שהם מתגאים היום".
בחירת המילים של ריקלין מעניינת, שכן אחת הביקורות הבולטות ביותר כלפי הממשל מהציבור, מחברי כנסת מהאופוזיציה, עיתונאים, אנשי תרבות, אנשי צבא ועוד ועוד, היא שהממשלה בוחרת להמשיך במלחמה למען שרידותה הפוליטית. בעוד המו"מ לשחרור החטופים נכשל פעם אחר פעם, ומצבם של החטופים הולך ומידרדר מיום ליום, גם הזעם בקרב הציבור ומשרתי המילואים גובר על כך שאין מטרות צבאיות ברורות בזמן שחיילים ממשיכים להיהרג בשדה הקרב.
כאמור, המתקפה של ריקלין מגיעה בעיתוי בו הזעם הציבורי גובר, במיוחד מצד משפחות החטופים, כלפי מדיניות הממשלה. הביקורת מתמקדת בדרישה להסכם שיביא לשחרור כלל החטופים, לנוכח ההתדרדרות הקשה במצבם הרפואי והתמונות האחרונות שהופצו. מנגד, ישנם התוקפים את הקולות הקוראים להפסקת הלחימה בתנאים הקיימים, בטענה שמהלך כזה עלול לפגוע בהישגים צבאיים ולא יוביל להכרעה מול חמאס.
על רקע הפערים הללו, האשמות בדבר "שיתוף פעולה עם תעמולת האויב" מעוררות סערה – ומשקפות את השסע העמוק סביב השיח הציבורי על תכלית המלחמה, אחריות הממשלה ומקומה של התקשורת בעיצוב התודעה הלאומית.
התרעות פיקוד העורף