הביטויים הקונקרטיים למדיניות זו ניכרים בפרויקטים משותפים עם רוסיה שמעוררים חששות במערב. “הכור הגרעיני הטורקי הראשון היום נמצא בבנייה תחת ההשגחה הרוסית וכל הידע הרוסי”, מציין כהן ינרוג’ק, תוך הזכרת עסקה נוספת שהדאיגה את בעלות הברית: “בעבר כולנו זוכרים שהטורקים כבר רכשו את מערכות S-400”.
אולם המדיניות הטורקית רחוקה מלהיות חד-צדדית. “טורקיה מנסה לתפקד בתור מתווכת בין אוקראינה לבין רוסיה, אז היא גם לא לוקחת תפקיד פעיל בסנקציות המערביות נגד רוסיה”, אך במקביל, כפי שמסביר החוקר, “מצד שני אנחנו רואים שטורקיה למשל כן מחמשת את אוקראינה, וטורקיה כן משתפת פעולה עם ארצות הברית, למשל בסוריה”. לדבריו, “אין פה שחור ולבן, יש פה מספר גוונים של אפור”.
בזירה הסורית, האינטרסים הטורקיים והאמריקאיים נפגשים באופן מפתיע. “בסוריה, כמובן, הכאב-ראש העיקרי של הטורקים והכורדים”, מציין כהן ינרוג’ק, ומוסיף כי “השגריר האמריקאי בטורקיה, שהוא גם שליח המיוחד של ארצות הברית בסוריה, השגריר ברק, הוא למעשה די מאמץ את הגישה הטורכית. יש הרמוניה בין הגישה של אנקרא לבין הגישה של השגריר האמריקאי”.
למרות ההרמוניה הנוכחית, האתגרים בשטח נותרים מורכבים. “הטורקים היו רוצים לראות לחץ אמריקאי על הכורדים כדי שהם יתפרקו ממשקם וייקחו חלק משמעותי בצבא הסורי החדש”, אך “זה עדיין לא יצא לפועל”. הסיבה, לפי החוקר, נעוצה בחששות כורדיים מוצדקים: “הכורדים רואים את הזוועות שקרות גם נגד העלווים וגם נגד הדרוזים בדרום-מזרח סוריה, וכמובן לעלווים מה שקרה היה במערב סוריה. אז הם לא רצו להתפרק מנשקם”.
השאלה המרכזית היא האם טורקיה תוכל להמשיך במשחק הכפול הזה, או שתיאלץ בסופו של דבר לבחור צד. כהן ינרוג’ק סבור כי “לטורקיה יש איזושהי אסטרטגיה חדשה שהיא כעת, כדי בעצם לשמור על העצמאות הפוליטית של העצמאות במדיניות החוץ הטורקית”. לדעתו, “הם יעשו הכול כדי למצוא פה איזשהו איזון בין ארצות הברית לבין רוסיה, למרות העובדה שטורקיה נחשבת כחברה בנאט״ו”.
לגבי העתיד, החוקר אופטימי לגבי יכולתה של טורקיה להמשיך במדיניות הנוכחית. “אני לא חושב שהוא ייאלץ לבחור. יש לו מרחב תמרון, ואני חושב שהוא ימשיך להיות רלוונטי גם עבור רוסיה וגם עבור ארה”ב בכל מיני זירות שונות”, הוא מסכם.
התרעות פיקוד העורף