הפרויקט נולד עוד בתקופת כהונתו של אוריאן כשגריר ישראל בצפון מקדוניה. "ניסינו למצוא דרכים לספר את הסיפור של קהילת יהודי מקדוניה שנכחדה כמעט כולה בשואה," מספר אוריאן. "בנינו מצבת חיים, ערכנו תחרויות חדשנות, הבאנו משלחות – אבל חיפשנו סמל מוחשי שיישאר. כך נולד הרימון הראשון, שעליו חקקנו את שמות משפחות הקהילה."
הרימון הפך לסמל של זיכרון, פוריות ותקווה. עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' והטראומה הלאומית של 7 באוקטובר, החליטו במשרד החוץ להשתמש באותו סמל גם כדי להנציח את הקורבנות בישראל. "הרימון שבמשרד החוץ כולל את שמות היישובים שנפגעו בדרום. באמצעות טכנולוגיית NFC, כל מבקר יכול להצמיד את הטלפון ולקבל סרטונים המתעדים את מה שקרה בכל מקום – לצד סיפורי התקומה," מסביר אוריאן.
מאז הקמתו, ביקרו ברימון שבמשרד מעל 250 משלחות מכל העולם – מארה"ב, יפן, דרום קוריאה, מדינות אפריקה ודרום אמריקה. "אנחנו רואים עד כמה האמנות מצליחה לפתוח לבבות," אומר אוריאן. "לא כולם מגיעים לירושלים ולכן אנו פועלים להציב רימונים גם במוקדים אחרים – אופקים, הצפון, שדרות – ובהמשך גם בערים מרכזיות בעולם." הפסל הוכן על ידי צוות ארט די גרופ Art Di group, דניאל ולדזינובסקי, זואי סבר, גנדי גרבר והאומן איגור סרני.
סרני מספר על רגעים אישיים מרגשים. "באחד הטקסים ניגשה אליי אישה מבוגרת ואמרה לי – זה לא פסל, זה הבן שלי. אני באה כל ערב להגיד לו שלום. זו המשמעות האמיתית של מה שאנחנו עושים – לא רק הנצחה, אלא חיבור רגשי."
החזון של פרויקט הרימון הוא עולמי. במשרד החוץ בוחנים הצבת רימונים בוורשה, בוושינגטון ובדרום אמריקה, כדי שגם הקהל הבינלאומי ייחשף לסיפור. אוריאן מדגיש: "היום, כשיש מי שמכחישים את מה שקרה באוקטובר, חשוב להציב עדות פיזית ומוחשית במקומות מרכזיים, שתספר את הסיפור ותזכיר לעולם."
בסיום הראיון ביקש סרני להעביר מסר אחד: "קודם כל – שיחזרו כל החטופים. ושנוכל לחזור להיות אומה נורמלית, שממשיכה לבנות ולהיבנות."
התרעות פיקוד העורף