נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, יישא היום (שני) נאום בשעה 11:00 במליאת הכנסת בירושלים, ומיד לאחר מכן ימשיך לשארם א-שייח' שבמצרים, שם יפתח יחד עם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, את ועידת השלום הבין לאומית בנושא עזה. הוועידה, שתיערך גם מחר, נחשבת ליוזמה המדינית המשמעותית ביותר מאז תום הקרבות בעזה, ומיועדת להניח את היסודות להסדר מדיני חדש ברצועה ובאזור כולו. א סיסי ניסה בתקופה האחרונה להתקרב לממשל טראמפ, בעיקר על ידי כך שמצרים הראתה נוכחות בניסיונות התיווך בין ישראל לחמאס. כמובן שלמצרים יש אינטרסים משלה בהבאת רגיעה ברצועת עזה, ולא פעם הדגישה את החשש שלה ממעבר עזתים לשטח מצרים. לאחר שנחתם ההסכם לשחרור החטופים, שהחל הבוקר, מחלוקות קשות נרשמו בנוגע לרשימת האסירים שישראל תשחרר, אך לבסוף גם על סוגיה זו הגיעו להסכמה. ברקע מימוש ההסכם, היום דווח ב"אל-אחבאר" כי מקורות מצריים אמרו ש"ההתעסקות הישראלית בשמות המשוחררים עוררה זעם בקרב גורמים מצריים, שהאשימו את תל אביב בניסיון להכשיל את יישום ההסכם, בעוד שחמאס אישר את מחויבותו ואת האצתו ביישום הסעיפים המוסכמים, כולל שחרור מוקדם מהמתוכנן". כזכור, למרות ההתעקשות כי בכירי המחבלים, בהם מרוואן ברגותי, עבדאללה ברגותי, עבאס א-סייד ואחמד סעדאת, לא ישוחררו במסגרת העסקה להשבת כל החטופים, עדיין בין 250 המחבלים שעליהם נגזר עונש של מספר מאסרי עולם נמצאים רוצחים מתועבים עם דם על הידיים - מעבר ל-1,700 מחבלים שפשטו על ישראל ב-7.10.2023, כך עולה מתוך רשימת המחבלים שפורסמה אמש (שישי). לדוגמא, ברשימת האסירים הביטחוניים נמצאים מוחמד אבו-טביח, תושב ג'נין ופעיל הג'יהאד האסלאמי, שבקורותיו פיגוע ההתאבדות בצומת מגידו ב-5 ביוני 2002, שבמהלכו נרצחו 17 אזרחים ו-43 נפצעו. ראאד שייך, לכאורה שוטר פלסטיני, היה מעורב בלינץ' ברמאללה. איברהים עליקם רצח בדצמבר 1996 את איטה צור ובנה אפרים צור בן ה-12, ברכבם בסמוך לבית אל. כאמור, נשיא מצרים יארח את נשיא ארה"ב ומנהיגים נוספים מהעולם לחגוג את הפסקת האש בעזה, אך בזמן שהוא שהצליח יחד עם קאטר, טורקיה וארה"ב, לשכנע את חמאס להשיב את החטופים הישראלים, א-סיסי הפנה את תשומת ליבו לאתיופיה. בנאום תקיף הנשיא המצרי דחה כל צעד חד-צדדי שיינקט בנהר הנילוס. א-סיסי הדגיש כי צעדים מסוג זה, המבוצעים ללא הסכמה אזורית, מתעלמים באופן בוטה ממנהגים והסכמים בין-לאומיים ארוכי שנים. לתפיסתו, הם מאיימים על האינטרסים החיוניים והקיומיים של עמי אגן הנילוס, ובנוסף, מערערים את יסודות הצדק, היציבות והשלום באזור כולו, הנשענים על שיתוף פעולה וכיבוד הדדי.