הכוח, שזכה לשם ISF – International Stabilization Force, אמור לפעול בעזה כבר בתחילת 2026, ולשמש ככוח אכיפה ולא רק שמירת שלום - מה שמעניק לו סמכויות נרחבות בהרבה מכוחות בין לאומיים רגילים.
על פי הטיוטה, מטרות המשימה יכללו:
הטיוטה מבהירה כי הכוח יופעל "באמצעות כל האמצעים הנדרשים" בהתאם לדין הבין לאומי, ויהיה רשאי לפעול באופן עצמאי בשטח הרצועה - בשיתוף פעולה הדוק עם ישראל, מצרים וגורמים פלסטיניים שיקבלו את ההסדר.
בניגוד לכוחות שמירת שלום קלאסיים של האו"ם, הכוח המוצע יפעל במסגרת מנדט ביצועי מלא (Enforcement Mandate), ויהיה כפוף למועצת הביטחון אך גם לגוף חדש המכונה Board of Peace (מועצת השלום), שיוקם כדי לנהל את עבודת השיקום והאכיפה בעזה.
לפי ההצעה, ההרכב המדויק של הכוח טרם סוכם, אך ארצות הברית צפויה להוביל את המסגרת ולתאם אותה, וההשתתפות בשטח תתבסס על מדינות מערביות וערביות שיסכימו לתרום כוחות.
במועצת הביטחון ההצעה מתקבלת בזהירות. ארצות הברית מובילה את היוזמה ומדגישה כי היא לא מתכננת להציב כוחות אמריקאיים גדולים בשטח, אלא להוביל קואליציה בין לאומית. מדינות מערביות, ובהן צרפת ובריטניה, תומכות בעיקרון אך מבקשות הבהרות בנוגע למבנה הפיקוד וליחסי הגומלין עם ישראל והפלסטינים.
ישראל טרם פרסמה תגובה רשמית, אך בירושלים צפויים להבהיר כי לא יקבלו כוח הכולל מדינות שסייעו בעבר לארגון חמאס או שעמדו נגד ישראל במוסדות בין לאומיים.
רוסיה וסין, החברות הקבועות הנוספות במועצה, טרם התייחסו פומבית, אך גורמים דיפלומטיים העריכו כי שתיהן עשויות לדרוש הסכמה פלסטינית רשמית כתנאי לתמיכה.
עם זאת, מדינות ערב דורשות לקשור את המהלך להסדר מדיני רחב יותר שיכלול גם את הגדה המערבית ואת הרשות הפלסטינית, דרישה שמעלה שאלות והסתייגויות רבות בישראל.
בפועל, היוזמה מסמנת את תחילת המאבק הדיפלומטי על דמותה של עזה לאחר המלחמה. לפי גורמים באו"ם, הדיונים בטיוטה עשויים להימשך כשבועיים, ולאחר מכן תובא להצבעה רשמית במועצת הביטחון. אם תאושר, יחל תהליך הקמה ובנייה של הכוח עד תחילת 2026 - אז צפויה להתחיל פריסתו ברצועה.
התרעות פיקוד העורף