מה שעומד בלב פסק הדין הוא ההכרה בכך שהמציאות השתנתה דרמטית מאז 7 באוקטובר. העיקרון הבסיסי, לפיו חוק שירות ביטחון חל על כולם - לא השתנה. אבל המשמעות הציבורית, המוסרית והביטחונית שלו קיבלה ממד אחר. המצוקה בצה״ל, העומס על המשרתים, הצורך ביותר חיילים לתפקידי לחימה - כל אלה אינם “שיקול”, אלא מציאות בוערת. וכשבפועל רשויות המדינה, כדברי השופטים, “אינן רחוקות מהתנערות מלאה מאכיפת החוק”, בג״ץ אינו מוכן עוד להמתין.
גלגל הצלה לחברה החרדית
הקואליציה, לעומת זאת, מוצגת בפסק הדין כמי שהעדיפה להימנע מעימות פנימי, לשמר שקט פוליטי ולדחות התמודדות. כעת היא ניצבת מול קיר. בתוך 45 ימים היא צריכה להראות מדיניות; לא עוד הצהרות על “אוטוטו חוק”. בג״ץ למעשה קבע את כללי המשחק: בלי סנקציות אפקטיביות אין מדיניות. בלי אכיפה - אין שוויון. ובלי שוויון - אין תוקף למנגנון הפטורים.
ואם מישהו בקואליציה חשב שיוכל לייצר “נתיב עוקף”, להסוות הטבות, ליצור מסלולים חדשים במחשכים - פסק הדין חוסם זאת במפורש. לא יהיו קומבינות. לא יהיו תקציבים שמועברים בדלת האחורית. לא יינתנו הטבות למי שמשמעות קיומן היא השתמטות.
לכן, למעשה, בג״ץ לא רק דוחף לחוק גיוס - הוא משרטט את גבולותיו: אכיפה פלילית, סנקציות כלכליות, הסדרה מסודרת, והחרגת עילויים במספרים מוגבלים. הכול שקוף, הכול מדיד. עכשיו הכדור אצל הממשלה. ואם להמר? החוק יקודם. לא משום שהקואליציה רוצה - אלא משום שכבר אין לה ברירה.
התרעות פיקוד העורף