בשנים האחרונות דנו ועדות הכנסת שוב ושוב בסוגיית ההגנה מפני שרפות חורש, ובפרט בנוגע להקמת אזורי חיץ סביב יישובים הסמוכים ליער ולחורש. אירועי השרפות הנרחבים בהרי יהודה באפריל 2025, שבהם נשרפו כ-30 אלף דונם ויושבים פונו, המחישו מחדש עד כמה המערך הקיים עדיין רחוק מלהיות מוכן.
למרות זאת, ההנחיות המקצועיות של כבאות והצלה, שנועדו להסדיר את הקמת קווי החיץ ולהפוך אותם למחייבים, עדיין אינן מאושרות כתקנות. הסיבה המרכזית: מחלוקות בין המשרד לביטחון לאומי לבין משרד הפנים על מקורות התקציב והאחריות לביצוע. המשמעות היא שהרשויות המקומיות אינן מחויבות משפטית ליישם את ההנחיות - והדבר ניכר בשטח.
החלטת ממשלה משנת 2022 נועדה לתת מענה בדיוק לבעיה הזו, והקצתה תקציב כולל של 65 מיליון שקלים לפיילוט להקמת קווי חיץ ב-20 אזורים שמוגדרים בסיכון הגבוה ביותר. אלא שב-2024 בוצע קיצוץ רוחבי של 15% שפגע ישירות בתקציב התוכנית, והקרן לשטחים פתוחים - שאמורה הייתה להשתתף במימון - הפסיקה להעביר כספים במהלך אותה שנה.
דוח מבקר המדינה מצייר תמונה מטרידה של פערי היערכות ברשויות המקומיות שנמצאות בקו החזית של סכנת השרפות. בראשן נמצאת עיריית חיפה, שאזורים נרחבים בתחומה מוגדרים כבעלי רמת סיכון גבוהה. הדוח מציין כי שכונות רבות בעיר - ובהן נווה שאנן, קריית שפרינצק, רמות רמז, דרך הים, כרמליה, רמת אלמוגי, כבאביר, סביוני הכרמל, רמת גולדה והוד הכרמל - דורגו על-ידי רשות הכבאות כבעלות סיכון משמעותי להתפשטות אש. למרות זאת, חלק ניכר מהן עדיין נטול תוכנית הגנה או אזור חיץ תקין, והכשרתן נעשית בקצב איטי ולא מספק.
במועצה האזורית מטה יהודה, הכוללת יישובים רבים הגובלים ביער ובחורש, התמונה דומה. היישובים בית מאיר ונטף, שמוקמו כבר בביקורת הקודמת כבעלי סיכון גבוה, עדיין אינם עומדים בדרישות רשות הכבאות. הדוח מציין כי על אף תקציבים שהועברו למועצה בשנים 2022–2024, אין בידי המועצה תיעוד מלא של הפעולות שבוצעו, ואין וידוא ממשי לכך שהיישובים אכן הכשירו אזורי חיץ או השלימו תוכניות הגנה
גם יוקנעם עילית מצוינת כדוגמה לרשות שממוקמת באזור מועדף לשרפות, אך טרם השלימה את התהליך הבסיסי ביותר - גיבוש תוכנית הגנה מאושרת. בעיר קיימים שטחים בעלי סיכון גבוה, אך התוכנית שנדרשת לצורך הגנה עליהם טרם הועברה לאישור רשות הכבאות. אל הרשימה מצטרפת גם קבוצת יישובים בצפון, המופיעים במפת השרפות המצורפת לדוח - בהם מטולה, שלומי, כפר גלעדי וקריית שמונה - שניזוקו קשות משרפות בתקופת מלחמת חרבות ברזל. אזורים אלה, המצויים בקו העימות, חוו גל שרפות רחב-היקף שנגרם מנפילות אמצעי לחימה, והדוח מתאר פערים חמורים במענה הכיבוי ובהיערכות לשטחם.
על פי הדוח, מתוך 39 מיליון השקלים שהיו אמורים להיות מוקצים לתוכנית בשנים 2022–2024, הועברו בפועל רק 27.4 מיליון - כ-70% בלבד מהתקציב המקורי. התוצאה ברורה: הפיילוט מתקדם באיטיות חריגה. עד אוקטובר 2025 הושלם רק אזור חיץ אחד בחיפה, ובארבעה אזורים נוספים החלו עבודות. חמישה אזורים נוספים נמצאים בשלבי התקשרות בלבד, מבלי שהחלו עבודות בשטח.
בסך הכול, רק בתשעה מתוך עשרים האזורים שהוגדרו כפיילוט נרשמה התקדמות כלשהי - כלומר, 45% מהאזורים. אולם עבודות בפועל בוצעו רק בחמישה. יתר האזורים כלל לא החלו. יש לציין כי הפיילוט אמור להסתיים כבר ב-2026.
מהדוח עולה גם פער תקציבי משמעותי בין עלויות ההקמה בפועל לבין האומדנים המקוריים. בעיר חיפה, למשל, הוקצו 12 מיליון שקלים להקמת שבעה אזורי חיץ, אך לאחר ביצוע חמישה מהם נדרש תקציב נוסף של 8 מיליון שקלים. כלומר - עלות גבוהה ב-67% מההערכה הראשונית. בנשר, העלות בפועל גבוהה בכ-50% מהאומדן הראשוני.
לצד הפיילוט, במהלך מלחמת "חרבות ברזל" קידמו צה"ל וכבאות פעולות חירומיות ליצור אזורי חיץ ביישובי הצפון - אך מהלך זה בוצע ללא תכנון מערכתי, ללא תקציב ייעודי וללא תיאום עם התוכנית הלאומית.
הדוח מבהיר כי על אף מיפוי 583 אזורי סיכון ברחבי הארץ, אין כיום תוכנית לאומית רב-שנתית להקמת קווי חיץ, ואין מנגנון תקציבי מסודר שיאפשר את ביצועם. מבקר המדינה כבר מתח ביקורת על העיכובים, וקרא למשרד לביטחון לאומי ולמשרד הפנים להגיע להבנות ולהתקדם בהתקנת התקנות ובהבטחת מקורות המימון.
בפועל, הרשויות המקומיות - שנושאות ברוב האחריות לשטחי היער הסמוכים אליהן - נותרות ללא תקציב מספק וללא חובה משפטית ברורה. כתוצאה מכך, ישראל נכנסת לעוד עונת חורף ולקראת עונת קיץ הבאה כשהיא חשופה יותר לשרפות, ללא הגנות בסיסיות שהיו אמורות להיות מוקמות כבר מזמן.
התרעות פיקוד העורף