גורמים המעורים בדיונים אומרים כי מאחורי הדלתיים הסגורות מופעל בימים האחרונים לחץ כבד של המתווכות - עם מעורבות טורקית-קטארית בולטת - כדי לכפות על ישראל להסכים להשתתפות טורקיה בכוח הייצוב הבינלאומי ברצועת עזה.
במקביל, גורמים מדיניים מצביעים על קושי מעשי בהקמת כוח רב-לאומי “אמיתי”, שייקח אחריות בשטח. לפי אותם גורמים, ללא נכונות של מדינות משמעותיות להיכנס לרצועה הרעיון כולו תקוע, והניסיון “להכניס את טורקיה כדי שאחרים יצטרפו” נתפס כמהלך שמגלגל את הסיכון לישראל.
על רקע זה, כך מעריכים הגורמים הישראלים, נתניהו אינו צפוי להגיע לפגישה עם תשובה של “לא” גורף. ההערכה היא שראש הממשלה יעדיף להימנע מעימות ישיר עם טראמפ - אך ינסה לעצב נתיב שיאפשר לו להגיד “כן, אבל”.
לפי ההערכה, ישראל עשויה להסכים להסרת הווטו מעל טורקיה בתנאים מדיניים ברורים: ארדואן יידרש לספק הסבר פומבי או מדיני לרצף התבטאויות אנטי-ישראליות חריפות, ובהן השוואות של נתניהו להיטלר, וכן להציג שינוי כיוון מוצהר ביחס לישראל - מרטוריקה עוינת לגישה ידידותית יותר.
המסר שישראל מתכוונת להעביר לטראמפ, כך לפי הגורמים, הוא פשוט: כל עוד אנקרה “מדברת כמו איראן” - ישראל לא יכולה להסכים לנוכחות טורקית בעזה, לא מבחינה ביטחונית ולא מבחינה ציבורית.
מנגד, אם הנשיא האמריקאי יוביל מהלך של “סולחה” מדינית, שיכלול שינוי מוחשי בעמדה הטורקית והורדת הלהבות מצד ארדואן, נתניהו יוכל לטעון שהוא לא מתקפל - אלא מקבל תמורה של שינוי מציאות אזורית.
בדיונים הפנימיים עולה גם האפשרות שטראמפ ינסה לקשור את הדרישה לטורקיה לחבילה רחבה יותר של אינטרסים ישראליים. אחד התרחישים שמוזכרים בשיחות הוא שטראמפ יציע לישראל רוח גבית בזירות אחרות - ובתמורה יבקש גמישות בנושא טורקיה.
הגורמים מדגישים שעדיין אין החלטה, אבל ברור שהפגישה הקרובה עשויה להפוך את הסוגיה למבחן כוח מדיני ראשון במעלה בין ירושלים לוושינגטון.
התרעות פיקוד העורף