בוועדת החוץ והביטחון צפויים להתקיים בימים שלישי וחמישי הקרובים דיונים נוספים בסעיפים שנחשבים לנפיצים ביותר: אלה שעוסקים בהתמודדות עם אי-עמידה ביעדי הגיוס, ובהסדרים שנועדו לאפשר הארכה של החוק אם היעדים יושגו. לפי התכנון, בעוד כשבוע וחצי אמורה הוועדה להשלים את הקראת הסעיפים ולהעביר את החוק לשלב קצר של ניסוח סופי.
זו נקודת זמן חשובה, משום שדווקא בשלב "הטכני" לכאורה, שבו עוברים ממסגרת עקרונית לנוסח שמוכן להצבעה, נמדדת היכולת לייצר חוק שמחזיק בשלוש זירות בו-זמנית: הקואליציה, הציבור, ובית המשפט.
אלא שבמקביל ללוח הזמנים הזה מתנהלת מערכה פוליטית שקטה מול השותפות החרדיות. בשבוע שעבר הושגו הבנות שלפיהן המפלגות החרדיות יתמכו בתקציב בקריאה הראשונה, אך בימים האחרונים מתרבים הקולות בתוך יהדות התורה ובש"ס שמבהירים כי לא כל הסוגיות נסגרו וכי ההתחייבות לתמיכה בתקציב עדיין לא נתפסת כמובנת מאליה.
יש טענות שההסכמות אינן שלמות, ושנותרו סעיפים שדורשים הבהרה או שינוי. ביום חמישי האחרון התקיימה ישיבה עם הייעוץ המשפטי של הוועדה, וממנה עלה כי קיימים עדיין פערים בנוגע לנוסח הסופי.
היום צפויות בש"ס התייעצויות עם רבני המפלגה. מדובר בצעד שמסמן בדרך כלל שההכרעה אינה רק טכנית, אלא גם ערכית ופוליטית, ושאין כוונה "לחתום" לפני שמתקבל גיבוי מלא מהדרג הרבני.
בתוך המשא ומתן הזה מתחדדת נקודה נוספת: חוק הגיוס אינו רק שאלה של יעדים במספרים, אלא של מנגנונים. סעיפי אי-העמידה והאפשרות להארכת החוק הם לב המחלוקת משום שהם מגדירים מה ייחשב הצלחה ומה ייחשב כישלון, ומה המחיר של כישלון. לכן, גם מי שמבקש להרגיע את הרוחות יודע שהשבוע הקרוב עשוי להיות סבב של "סגירות אחרונות" שלא באמת נסגרות, אלא משאירות מרחב תמרון עד הרגע שבו צריך להרים יד.
המשמעות היא שהחוק יכול לעבור גם בתרחיש של התנגדות חרדית חלקית, כל עוד המשמעת הקואליציונית נשמרת בקפדנות ואין "תאונה" פרלמנטרית של הרגע האחרון.
אם תגיע למסקנה שלא ניתן להגן על החוק בבג"ץ, או שתביע קושי מהותי בהגנה עליו, הקואליציה תעמוד בפני הכרעה מורכבת: לקדם את החוק בכל זאת, בידיעה שהוא יגיע במהירות לזירה המשפטית ובסבירות לא מבוטלת ייגמר שם ובכך להרוויח זמן פוליטי של כמה שבועות, או לעצור את המהלך בשלב זה מתוך הבנה שחוק שייפסל כמעט בוודאות אינו משרת את האינטרסים של השותפות החרדיות. בתרחיש כזה, האיום בפרישתן ובהליכה לבחירות הופך מאיום תיאורטי לאפשרות ממשית.
בזירה הפוליטית הרחבה יותר, חוק הגיוס כבר מזמן אינו "נושא ועדה". סביבו מתנהל מאבק על קווי יסוד, על שפה ציבורית, ועל מי יוכל להציג את עצמו אחרי המשבר כמי שניסה "לתקן" ולא רק לשרוד. בעצם, סביבו כבר החל קמפיין הבחירות לכנסת הבאה.
מי שמבקש לקבע כבר עכשיו את היום שאחרי מדבר על חוק גיוס שוויוני ומקיף כתנאי להשתתפות בקואליציות עתידיות, ומנסה להרחיב את הדיון מעבר לשאלת ההסכמות הפנים-קואליציוניות. זה מרחיב את הלחץ על הממשלה: גם אם תצליח להעביר חוק, היא תצטרך לחיות עם הוויכוח סביבו - והוויכוח כבר לא נשאר במסדרונות הכנסת.
השבוע הקרוב, אם כך, יהווה נקודת מבחן ליכולת של הקואליציה לנהל במקביל שלושה מוקדי לחץ: עמידה בלוח הזמנים הפרלמנטרי, ניהול יחסי הכוחות עם השותפות החרדיות, והתמודדות עם דרישות משפטיות שמציבות גבולות ברורים למה שניתן ומה שלא ניתן להעביר.
התרעות פיקוד העורף