"זאת אומרת, מי שרואה את התמונה השלמה שכוללת את המאמצים הדיפלומטיים, הגלויים והחשאיים, את המאמצים המודיעיניים, המקצועיים, מאמצי המשא ומתן, מאמצי גיבוש תמונת המצב ואיסוף המידע מסוגיו, מאמצי התקשורת הבינלאומית והישראלית בשירות השבת החטופים והמאמצים לתמוך במשפחות החטופים ולסייע להם".
"ביטלתי את הכל והתמסרתי לחלוטין לתפקיד ובמשך יותר מחצי שנה זה היה בהתנדבות מוחלטת, ללא תמורה ללא שקל, כשאני מממן מכיסי את כל הפעילות.ובמשך כל השנתיים ורבע האחרונות בעצם זו הייתה פעולה רצופה מסביב לשעון בארץ ומחוץ לה כשהייתי צריך להיות כאמור גם הכתובת הלאומית בא כוחה של מדינת ישראל, גם הנושא ונותן וגם המתאם הלאומי של כל הגורמים כולם".
"כמובן, העומס הנפשי והפיזי שקשה מאוד לתאר אותו, קשה מאוד להגדיר אותו, אבל אפשר רק לדמיין מה זה אומר לא לישון ולא לחיות באופן תקין במשך יותר משנתיים, אבל אני כל הזמן זכרתי שיש לי חטופים ואני אומר את זה ככה, יש לי חטופים שמצבם קשה מאוד. מה אני דואג עכשיו על עצמי? ועל כן אני אה התמקדתי במשימה שלי".
"אין ספק שמדינת ישראל ומי שחיה על מעיין נובע של טרור חייבת שיהיה לה מומחי תוכן, מוקד ידע ומי שמוביל את נושא החטופים, השבויים והנעדרים במאמצים השונים שזה שזה מניעה שזה הרתעה ושזה ניהול משבר. ושלושת הדברים האלה מחייבים כתובת קבועה במדינת ישראל שתבצע את התפקיד הזה.
"כשאני נקראתי על ידי ראש הממשלה ב-8 באוקטובר לא היה גוף כזה ולא היה מערך כזה, הייתי צריך להוביל את הקמתו בכל מיני תחומים וליצור אותו יש מאין. צריך גם לומר שלא היה לנו בהיסטוריה המודרנית אירוע כזה. בעת העתיקה היו אירועים של פלישות ושבטים תוקפים שבטים ולוקחים בני ערובה ועבדים וטובחים בשבטים אחרים, אבל בעת המודרנית לא היה אירוע כמו שבעה באוקטובר ובודאי לא אירוע חטיפה של יותר מ-250 איש שלוקחים אותם אל התת קרקע ושזה נמשך כל כך הרבה זמן.
"אז לא היה לנו, לא הייתה לנו תורת לחימה ולא היה לנו ידע, כי לאף אחד אחד לא היה, לא בעולם ולא בשום מקום. זאת אומרת, זה לא שאיזושהי מדינה הייתה התמודדה עם זה בעבר ולא ידענו. לא היה לנו את זה.
"הוא היה חלק משמעותי מהשיקולים שלו בניהול המלחמה הכוללת שסביבנו וראיתי את זה באופן אישי ואני יודע עד כמה הנושא הזה חשוב לו ונמצא עמוק בליבו. הטענה כאילו הוא לא רצה לבצע עסקאות לשיקולים פוליטיים, הן טענות חמורות שאין להם בסיס והן נובעות משיקולים זרים ולא ענייניים".
"הייתי יכול לשתף אה בדיוק מה מצבו של חטוף ומה קורה לו, כשאני יודע, אבל אני לא יכול לשתף את המשפחות. מי שבסוף העביר את המידע למשפחות היו הקמ"ן של המשפחה אחרי המון המון שיקול דעת של מה מותר להגיד להם ומה לא. מן הצד השני צריך לומר שאנחנו המדינה היחידה בעולם שהקימה קמ"ניית משפחות בצה"ל שעדכנה באופן שוטף בני משפחה וברוב רובם הגדול של המקרים המשפחות ידעו לשמור בסוד את המידע שהעברנו להם, אבל היו פרטי מידע שלא יכולתי לשתף.
"ידעתי הרבה מאוד דברים שאני לא יכול לשתף בהם את המשפחות. זה היה קשה מאוד, אבל לא הייתה לי ברירה. הייתי צריך לשמור על חיי החטופים ולשמור על מקורות המודיעין".
"אירועים שונים שמתרחשים אצל המתווכות מאוד השפיע על חמאס ועל הג'יהאד האסלאמי. התנהלות של ארצות הברית, למשל, ושל מדינות נוספות באירופה או של האו"ם או של מועצת הביטחון, מאוד השפיעו. והאירועים מול איראן. ולכן, הייתה כל הזמן תמונה שהלכה והתעדכנה, והייתה תמונה מאוד מאוד רחבה. ההחלטות כל הזמן התקבלו על בסיס למידה ושיקולים רחבים מאוד.
"אני יכול לומר לך שראש הממשלה קיים שעות של הקשבה לדעות השונות. הוא אף פעם לא סתם למישהו את הפה או לא אפשר למישהו לדבר. כושר ההכלה שלו והקשבה שלו בשעות מאוד מאוד קשות מרשים מאוד מאוד. והוא שמע את כולם, רשם, חשב וקבע מדיניות. בפועל אני יכול לומר לך שראש הממשלה הוא הרי ראש צוות המשא ומתן. ביטוי 'עכשיו' לא הסתדר לי אף פעם עם תמונת המצב המודיעינית".
"היו הרבה מאוד פעמים שהיו לי עמדות והצגתי אותן תמיד. בוודאי שלא תמיד ראינו כל דבר עין בעין, אבל משום שהיה בינינו שיח חופשי, הרבה מאוד פעמים בארבע עיניים ובחדרי הדיונים הביטחוניים הסגורים או בקבינט. אני תמיד הצגתי את עמדתי, תמיד שמתי את נושא החטופים על השולחן בכל דיון, בכל דיון קבינט.
"אני יכול לומר לך, גם אם הוא עסק בהיבטים אזוריים ובהיבטים מרחבים, אני הבאתי את החטופים לשולחן. ואני יכול לומר לך שראש הממשלה הקשיב, שקל, שמע וקיבל החלטות. בוודאי שהיו לי עמדות שונות. תראי, אנחנו מדברים על יותר משנתיים של מאות מאות דיונים ואלפי שעות משא ומתן ודיונים ביטחוניים והערכות מצב ופעולות דיפלומטיות ואחרות. זה משך זמן מאוד מאוד ארוך. ולכן, אני אני יכול לומר שבכל בכל פעם היה דיון ענייני והחלטות התקבלו על בסיס מידע והערכת מצב.
"כל הסיפורים של היה אפשר לעשות את זה קודם, היה אפשר לסגור עסקה כבר באמצע 24, ובישראל היה מי שטרפד, וכל הסיפורי מעשיות האלה, אינם מתיישבים עם זה שיחייא סינוואר פשוט רואה מה קורה באיראן, רואה את הפוטנציאל של או-טוט-טו אפשר להכניס גם את חיזבאללה למלחמה, הוא רואה שהוא מנסה להדליק את יהודה ושומרון, הוא רואה שיש סדקים בינינו לבין ממשל ביידן.
"הוא רואה שהאו"ם מכריז על פלסטין כמדינה מינוס, הוא רואה שמדינות באירופה כבר מכירות בפלסטין כמדינה, והוא אומר 'יש לי הישגים מדיניים אדירים. למה אני צריך ללכת לעסקה עכשיו? בואו נמשיך גם לקרוע את החברה הישראלית וגם להמשיך להשיג הישגים מדיניים', הוא לא מיהר לעסקה. הוא רצה, 10 שנים של משא ומתן. זה מה שהוא רצה.
"אצלנו צעקו עכשיו עכשיו וסיפרו סיפורי מעשיות שהחמאס דחף לפה בתור התעמולה שלו, כאילו אנחנו לא רוצים עסקה. כשבפועל הדרישות שלו והדברים שהוא הציב במשא ומתן נועדו כל הזמן להכשיל את המשא ומתן.
"הדבר השתנה כשיחייא סינוואר חוסל, שנסראללה חוסל, כשהאיראנים חטפו תקיפה ראשונה ומרומזת מצדנו, כשהיו בחירות בארצות הברית, זה כבר היה שלב מאוד משמעותי שאנחנו כבר נמצאים בעיצומו של משא ומתן לקראת עסקת ינואר 25, כשזה אחרי שהחמאס בשוק מכך שחיזבאללה חטף והצבא הסורי בעצם הושמד, ושאנחנו פועלים אפקטיבית ביהודה ושומרון, ושאנחנו תוקפים בתימן, ושהם לא מצליחים, ושכל הציר שסביבם לא מציל אותם.
"כל הדברים האלה כולם הביאו את חמאס לראשית השבירה שלו וזה התחיל לנוע לכיוון עסקת ינואר. כניסתו של ממשל טראמפ בינואר 25 עם גיבוי מוחלט לישראל איפשרה לנו לשלב בין מאמץ צבאי לבין מאמץ מדיני שלם שלא נתן לחמאס לאן לברוח, כי הקטארים כבר הבינו שהאמריקאים עומדים על כך שתהיה עסקת שעון.
"הטורקים, מדינות אסלאמיות רבות, מדינות ערב כולן. ולחץ אמריקאי מסיבי והכי חשוב - לחץ צבאי מאוד מאוד כבד של צה"ל ושב"כ - כל הדברים האלה כולם, עם התקפות שלנו בכל המזרח התיכון, הראו לחמאס שאין לו ברירה. שכשיצאתי לשארם א-שייח עם הצוות כבר הרגשתי שאנחנו בדרך לעסקה. אבל זה כמובן לוקח המון זמן. וזה לא מסתדר עם הרצון להשיב את כולם 'עכשיו'".
"היה ברור שהזמן הוא פקטור משמעותי בשמירה על חייהם של החטופים. אבל מן הצד השני, היינו צריכים להצליח להגיע לעסקה, והצד השני לא רצה להגיע לעסקה. מי שטרפד את המשא ומתן בלי הפסקה היה החמאס".
"אני רוצה להזכיר לך שמאז רצח ששת החטופים, אנחנו בעצם הגברנו את הלחץ. הייתה פעילות כבדה מאוד ורחבת היקף בכל המזרח התיכון ולא רק ברצועת עזה. והדבר הזה הכניס את חמאס לפינה.
"אני לא זוכר צעקות ולא זוכר איומים, ואני כן יכול להגיד לך שאני שמעתי כל כך הרבה פעמים שהממשל האמריקאי מסוכסך עם נתניהו ושהוא כועס עליו ושהם צעקו עליו, והסתבר שבסוף הכל היה עורבא פרח והדלפות ורכילות, משום שעוצמת הקשר בין המנהיגים ובינינו לבין השליחים האמריקאים ובין הממשלים היא משהו שאני לא ראיתי מימיי. ולכן גם הייתי ועודי אסיר תודה ומעריך ארצות הברית על הברית הזאת של פלדה שיש בינינו".
"תראי, אני אדם מאוד מאוד ביקורתי וקודם כל כלפי עצמי. אז מצד אחד אני יודע ש הובלתי את הקמת מערך שבויים ונעדרים לאומי בכל הארגונים ובמשרד ראש הממשלה ובמשרדים אחרים, יש מאין, כי לא היה שום דבר. והייתי מעורב עמוקות במשא ומתן ובפעולות רבות אחרות שהתרחשו גם בדיפלומטיה וגם בהיבטים אחרים.
"אני כמובן אה מתאם שבויים ונעדרים לאומי. אז מובן שאני לא בורח משום אחריות ואני חש רגשות מעורבים. מצד אחד התרוממות הרוח של העובדה ש-255 חטופים בארץ. ובמקביל גם הבאתי חטופים וכלואים ממדינות אחרות. מלבנון, מסוריה, מעיראק, מירדן, מונצואלה. אבל לצד זה ש-255 חטופים נמצאים בארץ, אני זוכר ש-168 מהם בחיים, אבל 87 הושבו כחללים.
"ואני גם זוכר את הכאב העצום על הרבה מאוד לוחמים שנפלו, הרבה מאוד פצועים שיש לנו. רבים מחבריי הקרובים נפלו בקרבות. רבים מהילדים של חבריי הקרובים נהרגו בקרבות ועוד לא הספקתי להתאבל ועוד לא הספקתי לעכל ועוד לא הספקתי להתכנס אל תוך עצמי ולהתמודד באופן הכי אישי פנימי עם הדברים משום שבמשך יותר משנתיים אני מרוכז במשימה ומזכיר לעצמי כל הזמן לסנן את רעשי הרקע, לא להרשות לעצמי לקרוס, לא להרשות לעצמי להישבר, אלא להמשיך ולבצע את התפקיד כל הזמן כדי לוודא שמדינת ישראל נמצאת כל הזמן עם מיצוי כל יכולותיה להשבת החטופים ולסייע למשפחותיהם.
"זה דבר שקשה לחיות איתו במדינה שנוסדה כדי להוות בית פתוח לעם היהודי ולאזרחי ישראל כולם. ולכן אנחנו צריכים לוודא שהנושאים ייחקרו כמובן, ושהאירוע הזה יהפוך להיות מנוע חדש, לעוד דורות שלמים של ציונות. אבל איזה פורמט יהיה לוועדת חקירה - את זה אני משאיר למקבלי החלטות. אני אחראי על השבויים והנעדרים, בזה אני עוסק.
"אני יודע, כי אני נמצא בחדרים האלה שבהם נידונים דברים ואני מקשיב לאנשים ושומע ואני יודע שראש הממשלה בוודאי מיד גמר אומר שחקירה צריכה להיות, ושוועדת חקירה צריכה להיות, ושצריך לבדוק את הכל. והוא גם אמר, הוא הראשון ללכת ולהיחקר. מה יהיה הפורמט שבו זה יתבצע? את זה אני משאיר לאחרים".
"צריך לזכור גם שנפצעתי קשה מאוד במארב מחבלים של הארגונים האלה, והייתי שנה שלמה בבית החולים ואני נלחם נגדם שנים ארוכות. ורבים מחבריי נפלו ונפצעו מול האנשים האלה. עם זאת, המשימה שלי הייתה להשיב את החטופים ולפעול יחד עם חבריי בצוות המשא ומתן ועם חבריי בכל המשימות השונות של מערך השעון כדי להשיב את החטופים ולסייע למשפחותיהם. ולכן, קודם כל, למרות שזה אויב ולמרות שאני מכיר אותם אישית, אני הייתי צריך למצוא את הדרך להמליץ כל פעם גם בתוך צוות המשא ומתן וגם בקבינט, וגם הכי חשוב לראש הממשלה ומקבל החלטות על הדרך הנכונה לפעול".
"ידעתי שאני אהיה כל הזמן במצב כישלון עד שאחרון החטופים יושב הביתה, וזה מה שהיה עד יום שני. י כל הזמן הייתי בתודעת כישלון. כי אמרתי כל הזמן, שגם כשיישאר לי חטוף אחד שלא יושב, אני מול המשפחה שלו במצב כישלון ואני אחראי ואני חייב להשלים את המשימה.
"אמרתי לעצמי, ממש ב-8 באוקטובר: זה הולך להיות הכי קשה בחיים שלך, זו משימת חייך, ואסור לך להישבר. אסור לי להישבר. כשאני אומר לכם שהיה אסור לי להישבר, זה משום שלא הקלו עליי. לא קלטו אותי כעובד מן המניין. נאלצתי להתנדב ולממן מכיסי את הכל במשך שמונה חודשים. הפריעו לי בלי הפסקה מהתקשורת, מגורמים פוליטיים שונים, מגורמים ממשלתיים שונים. אנשים פשוט הפריעו לי בלי הפסקה.
"לא אישרו לי לקבל משאבים, לא אישרו לי להיות עובד מדינה, לא הייתה לי תמורה. פשוט לא קיבלתי שכר. אפילו את הדלק לרכב אני הייתי צריך לממן כשאני דוהר כל הזמן לכיוון רצועת עזה וחזרה ולירושלים וחזרה. שהכל מבוסס על מתנדבים ועל חברים שלי ועל ימי מילואים ועל כל מיני אלתורים. ולא באו לעזור לי.
"לקח המון זמן עד שהתרוממה מערכת ועד שנחתם איתי איזשהו הסכם, ולאורך כל הזמן הזה היו כל מיני גורמים שניסו להדיח אותי מתפקידי, שניסו להפריע לי, שניסו כל הזמן להסביר למה אני לא צריך להיות בתפקיד ולמה אה אני לא אני לא מתפקד. כל מיני השמצות וטענות שונות. ביקורת לא עניינית. וזה היה לצד ביקורת שאני מוכן לקבל אותה ממשפחות החטופים, כי זה ברור.
"יקירם בשבי. אני המדינה מבחינתם, אז ברור שתהיה להם ביקורת. הביקורת שלהם שהייתה מאוד קשה, כולל אמירות קשות שנאמרו כלפיי ממשפחות של חטופים ששאלו אותי והטיחו בדברים לגבי המשפחה שלי ולגביי: מה היה קורה אם הילדה שלך הייתה שם?".
"מובן שחיי משפחה לא היו לי בכלל אה כל התקופה הזאת. הכל נחרב והכל בעצם התמקד בעמידה במשימה. ועכשיו אני צריך לראות איך אני ממשיך. עוד לא החלטתי בעניין, אבל לגבי שאלתך על פוליטיקה, תשובה לא".
התרעות פיקוד העורף