"אבל העניין הוא שאנחנו לא הסיפור פה, האזרחים פה זה הסיפור, יש להם שאלות שצריך לענות עליהן", סיכם אברהם את הדברים, כשבפועל נתניהו נמנע כבר תקופה ארוכה מלהגיע לאולפנים המרכזיים בישראל ולהתמודד עם שאלות של עיתונאים, שהן בעצם שאלות של הציבור. במקום זה אנחנו מקבלים סרטונים מוקלטים, הצהרות קצרות, הודעות שמטופטפות דרך "גורמים בלשכת ראש הממשלה" ושופרות שיושבים באולפנים ומהדהדים את מסריו.
במיוחד בימים מתוחים אלה של מלחמה, כשהציבור הישראלי יושב במקלטים, חי בין אזעקה לאזעקה בלי מסגרות עם משק כמעט סגור ויש לו שאלות. שאלות שמנהיג המדינה מחויב לענות עליהן. בזמן שישראל נמצאת כבר 13 ימים בעימות צבאי מול איראן, ראש הממשלה כמעט שלא עמד מול שאלות פתוחות, מול ריאיון עומק, עד אותה מסיבת עיתונאים מאולתרת של הרגע האחרון.
הביקורת של אברהם על ראש הממשלה חלולה מתוכן, כי אברהם עצמו נחשב למנרמל הלאומי של ראש הממשלה, שלוקח חלק במנגנון שממשיך להדהד את המסרים של לשכת ראש הממשלה דרך גורם בכיר.
וזה כל האבסורד, כי בזמן שבאולפנים מסבירים עד כמה ראש הממשלה מתעלם מהתקשורת, אותה תקשורת בדיוק ממשיכה להיות מערכת ההפצה היעילה ביותר של המסרים שלו.
הוא לא מגיע לאולפן? לא נורא. "גורמים בלשכת ראש הממשלה מסרו כי"... הוא לא עונה לשאלות? גם בסדר. ההודעה כבר תיכנס למהדורה. לפעמים אפילו לא ברור אם יש דובר מתפקד בלשכה, אבל איכשהו המסרים תמיד מגיעים למסך.
בזמן שעיתונאים מתלוננים שנתניהו לא מגיע לאולפנים ולא עונה לשאלות הם ממשיכים לספק לו בדיוק את מה שהוא צריך: במה, הדהוד והפצה למסריו. באולפני החדשות יושבים בכל שעה שופרות שמציגים את עצמם כעיתונאים, פרשנים ומגישים שמדבררים את נתניהו מבלי שבכלל יצטרך להגיע.
בואו נודה באמת, נתניהו לא צריך להגיע לאולפן. הוא יכול להרשות לעצמו לבוז לאולפנים, ובכל זאת לקבל מהם את כל הבמה שהוא צריך. המסרים שלו כבר מגיעים לשם מבלי שהוא יחטוף ביקורת או שאלות קשות שייאלץ להתמודד איתן. התדרוכים האנונימיים כבר ייכנסו למהדורה בכל מקרה. הוא לא צריך מסיבות עיתונאים. האולפן כבר עובד בשבילו.
וכשכבר הגיעה אותה מסיבת עיתונאים נדירה אחרי 13 ימים של מלחמה, נתניהו אפילו לא התאפק. במקום להתמקד רק במלחמה, בצפון הבוער ובאזרחים שיושבים במקלטים, הוא ניצל חלק מהבמה כדי לחזור שוב לסיפור האישי שלו: המשפט שמתנהל נגדו, הטענה ש"תפרו לו תיק" וקמפיין החנינה.
גם כשהוא סוף סוף עומד מול עיתונאים בזמן מלחמה הוא מצליח להפוך חלק מהאירוע לעוד פרק במאבק האישי שלו מול מערכת המשפט.
והתקשורת? שוב נופלת בפח, ממשיכה לשדר, לנתח ולהעניק את הבמה. וזו אולי הסיבה האמיתית לכך שנתניהו באמת יכול להרשות לעצמו לבוז לתקשורת. כי הוא שולט בה ביד רמה, עושה בה שימוש לטובתו וזורק אותה כשהוא אינו מעוניין בה.
התרעות פיקוד העורף