לדבריו, איראן ממשיכה לספק לסין כמעט את אותה כמות נפט שסיפקה לפני פרוץ הלחימה. "האיראנים מצליחים להכניס כסף כמעט כרגיל", אמר. "צריך לזכור כמה משאבים משקיעות ארצות הברית ובעלות בריתה במלחמה הזאת, לעומת היכולת של איראן להמשיך למכור אנרגיה".
בהמשך הציג אפרת שני תרחישים אפשריים להתפתחות המצב: האחד – שארצות הברית תחליט לפתוח בכוח את מצרי הורמוז כדי להבטיח את חופש השיט באזור; והשני – מהלך אמריקני להשתלטות על האי חארג' או הפיכתו למעין מנוף לחץ על איראן.
לדבריו, פעולה כזו אינה מורכבת מבחינה צבאית. "האי חארג' נמצא במרחק של כ-25 קילומטרים בלבד מהחוף האיראני ואינו גדול במיוחד. גם איום ימי מצד ספינת מלחמה אחת יכול להשפיע על התנועה של מכליות נפט לאזור". עם זאת, אפרת סבור כי העלייה במחירי הנפט נובעת בעיקר מציפיות השוק ולא ממחסור אמיתי באנרגיה. "לא חסר נפט וגז בעולם", אמר. "המחירים שאנחנו רואים כיום הם במידה רבה תוצאה של ספקולציה בשוקי החוזים העתידיים, וההשפעה האמיתית תורגש רק בהמשך".
התרעות פיקוד העורף