הזיכרונות והכמיהה לחזור לביקור במקום שבו גדלו משותפים ליוצאי איראן רבים המתגוררים בישראל. טווקולי, 67, נולד בסננדאג’, בירת מחוז כורדיסטן האיראני, למשפחה בת חמישה ילדים. אביו היה סוחר ואמו עקרת בית. בעקבות מות אביו ממחלה, כשטווקולי היה בכיתה ג', עברה המשפחה לטהרן. "שם היינו חלק מהקהילה היהודית", הוא מספר. "ואני אפילו נבחרתי ליו"ר הנוער היהודי בטהרן".
גם מימי המהפכה האסלאמית יש לו זיכרונות. "אחרי המהפכה היו הפגנות בעד חומייני", הוא מתאר. "כולם עשו תהלוכות תמיכה בו. התחיל אז פחד בקרב היהודים, אז גם יהודים התחילו להצטרף לתהלוכות האלה. אני זוכר שהיינו חמישה יהודים שהלכנו לאחד מבתי הכנסת בטהרן. הגבאי פתח לנו את בית הכנסת, לקחנו משם חמישה ספרי תורה ויצאנו איתם לרחובות טהרן. עשינו תהלוכה. הרב ראה אותנו מהחלון, ירד למטה והצטרף אלינו. לא היינו בעד המהפכה, זה היה מחוסר ברירה".
כולם מחכים לחזור לביקור
טווקולי גר במרכז הארץ ועובד כנהג בתחבורה הציבורית. הוא משדר בערוץ 98 בשפות הארמית והפרסית. הוא נשוי לדליה, שאף היא עלתה מאיראן ב־1979, ולזוג ארבעה ילדים. המסורת הפרסית נשמרת בביתם. "בכל ערב שבת אשתי מכינה מאכלים פרסיים, כמו גונדי ותהדיג, שזה אורז פרסי עם תפוחי אדמה", הוא אומר.
טווקולי מספר שארגון מורשת יהדות ותרבות איראן בישראל נוסד בשלהי שנות ה־80 על ידי כמה מיוצאי איראן. הוא עצמו נכנס לפעילות בארגון באמצע שנות ה־90. מטרת הארגון היא שמירה על המורשת, השפה והספרות של יהודי איראן ומתן בית לקהילה זו בישראל. "רשומים אצלנו כ־500 איש, היינו מסייעים לעולים שהגיעו מאיראן במציאת עבודה ובהתנהלות מול הבירוקרטיה בארץ", אומר טווקולי. "אנחנו מקיימים הרבה ערבי מורשת. למשל, לפי המסורת שלנו, ב־21 במרץ מתחילה שנה חדשה של הפרסים, שנקראת 'נורוז'. אנחנו חוגגים ביום הזה, עושים מסיבה, פותחים שולחן".
טווקולי פעיל בכמה קבוצות וואטסאפ של יוצאי איראן. "גם בהן יש תגובות של שמחה", הוא מעדכן. "כולם מחכים לחזור לפרס, אבל כמובן לא כדי לגור שם, אלא רק כדי לבקר. אפילו כבר ביקשו ממני לארגן טיול לטהרן, לאספהאן ולשיראז, שלוש הערים הכי יפות".
"זה עדיין מוקדם. אנשי המשטר של חמינאי עוד נמצאים ברחובות. כשהם לא יסתובבו ברחובות, אני מאמין שהעם יצא. אני מאוד מקווה שהמשטר יתחלף ושיום אחד יהיה שלום בין המדינות".
התרעות פיקוד העורף