בדברי ההסבר למסמך נכתב כי הרקע להמשך ההכרזה הוא ישיר ומבצעי: מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" ב-28 בפברואר, שהוגדר במסמך כמתקפת מנע משותפת של צה"ל ושל צבא ארצות הברית נגד האיומים האסטרטגיים של איראן, החל ירי נרחב לעבר ישראל. במסמך מצוין כי כבר באותו בוקר, לאחר פתיחת המבצע, החל ירי של עשרות טילים מאיראן לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית ברחבי הארץ, ובהמשך שוגרו גם כלי טיס בלתי מאוישים. יומיים אחר כך, ב-2 במרץ, הצטרף גם חיזבאללה לירי מלבנון. לפי המסמך, עד כה שוגרו מאות טילים וכטב"מים, נגרמו פגיעות בגוף ובנפש, נזק כבד לרכוש, וגם פגיעות ישירות בבתי מגורים, שחלקן הובילו לאירועים רבי נפגעים.
מכאן נובעת גם המסקנה המבצעית של מערכת הביטחון: הירי נמשך, ולהערכת גורמי הביטחון הוא צפוי להימשך גם בתקופה הקרובה, במקביל להמשך פעילותו המבצעית של צה"ל. לכן מבקשת הממשלה להאריך שוב את המצב המיוחד בעורף.
להכרזה הזאת יש משמעות רחבה בהרבה מהגדרה פורמלית. בתקופת תוקפה מוקנות לצה"ל ולפיקוד העורף סמכויות נרחבות להנחיית האוכלוסייה האזרחית. במסמך נמנים במפורש כמה מן הכלים שבידי המדינה - הוראה על שהייה במרחבים מוגנים, נקיטת אמצעי זהירות, הגבלת לימודים, מתן הוראות לארגוני עזר והנחיות נוספות שנועדו להגן על חיי אדם ועל רכוש. במילים אחרות, הממשלה מבקשת לשמר את מסגרת החירום האזרחית שמאפשרת לה להגיב במהירות לשינויים במפלס האיום.
החלטת הערב על גיוס נוסף של 400 אלף אנשי מילואים משתלבת בדיוק באותו היגיון. אם בעורף ההנחה היא שהאיום עודנו מיידי ומוחשי, הרי שבחזיתות השונות - ובמיוחד על רקע הרחבת התמרון בלבנון והמשך המלחמה מול איראן - המשמעות היא היערכות למאמץ צבאי מתמשך, שדורש גמישות, הזרמת כוחות, החלפת סבבים והחזקת כוננות גבוהה לאורך זמן.
התרעות פיקוד העורף