באנון תהה "איפה הכוחות הערביים? איפה חיל האוויר הערבי? איפה איחוד האמירויות? איפה החבר'ה הנהדרים שלנו בקטאר? איפה הם?", שאל באנון בזעם גלוי. "אני רוצה לראות את המטוסים שלהם, אני רוצה לראות את הטילים שלהם. הם מייללים ומתלוננים 'היי, אנחנו חוטפים ואתם לא מגנים עלינו'. ארצות הברית לא מגינה עליכם. חלק מלהיות תחת חסות זה שאתה צריך לקום כשהפעמון מצלצל ולספק את הסחורה. עכשיו הגיע הזמן שלהם לספק אותה".
באנון המשיך ופירט תוכנית פעולה צבאית ממוקדת: "הגל הראשון באי חארג (מסוף הנפט האיראני המרכזי) כדי לכבוש אותו, והגל השני כדי להחזיק בו, צריכים להיות מורכבים אך ורק מערבים. 100% ערבים". כאשר התייחס לטענת הנגד לפיה מלחמה של ערבים נגד פרסים תצית סכסוך לאומני שיימשך נצח, באנון לא מצמץ וסיפק זווית שכללה את המעורבות של ישראל: "אז אולי זה יימשך נצח, אבל הם אלו שיילחמו בזה... הישראלים כבר הפכו את זה לעניין לאומני פרסי. איפה המרד נגד התיאוקרטיה האיסלאמית? השדים האלה". בכך, באנון מבהיר כי לראייתו הפעולות הישראליות כבר איחדו את הציבור האיראני, ולכן אין מניעה שהערבים ייכנסו בעצמם למערכה.
לסיום, באנון לעג בחריפות לאופוזיציה האיראנית, ובמיוחד לבנו של השאה, רזא פהלווי. הוא תיאר מסיבת עיתונאים שנערכה בלונדון בקיץ שעבר, שבה נשאל בנו של השאה אם הוא מוכן להנהיג ממשלת מעבר במקרה של הפיכה ברחובות נגד משטר האייתוללות. לפי באנון, תשובתו המנותקת של יורש העצר הייתה: "היומן החברתי שלי באירופה די מלא באוגוסט, אבל אולי תהיה זמינות בהמשך הסתיו". באמצעות אנקדוטה זו, באנון מבקש להדגיש כי מדינות המזרח התיכון חייבות לשאת בנטל הלחימה בעצמן ולא לצפות לישועה מבחוץ
התרעות פיקוד העורף