בהודעה שפרסמה המפלגה נכתב כי "קרן טרנר מעולם לא הייתה חברה בארגון אחים לנשק ולא הייתה מעורבת אף פעם, בשום דרך, בקריאה לסרבנות". עוד נטען כי לאחר 7 באוקטובר פעלה טרנר במסגרת חמ"ל אזרחי שסייע "לרבבות אזרחים, חיילים ומילואימניקים כאשר מערכות המדינה קרסו", וכי פעילות זו "לא עסקה בפוליטיקה וזכתה לתמיכה מכל צדי הקשת הפוליטית".
בנט, מצדו, בחר תחילה להגיב בקצרה ולגבות את המהלך, אך כעת עובר למהלך תקיף יותר, משפטי וציבורי כאחד. בהודעת המפלגה נכתב כי "לא נאפשר לליכוד להפיץ רעל שקרי" וכי בכוונתה "להילחם במכונת הרעל". המסר ברור: לא רק הדיפה של המתקפה, אלא ניסיון לשרטט קו ברור מול הליכוד סביב גבולות השיח הפוליטי.
אלא שהמהלך הזה פוגש מיד את קו ההתקפה של הליכוד: ניסיון לצבוע את הרשימה ככזו שמחוברת למחאה נגד הממשלה ולגופים המזוהים עמה. מבחינת הליכוד, טרנר היא נקודת תורפה נוחה - דמות מקצועית מובהקת, אך כזו שהזדהתה עם המחאה בשנים האחרונות. מכאן קצרה הדרך, מבחינת המסר הפוליטי, לקישור בינה לבין "אחים לנשק" ולטענה רחבה יותר נגד בנט.
בנט מנסה כעת לבלום את הקו הזה בשני מישורים: משפטי ותודעתי. מצד אחד, איום בתביעת לשון הרע שנועד להרתיע ולהציב גבול. מצד שני, ניסיון להחזיר את הדיון לקרקע הנוחה לו - מקצועיות, ניהול ושירות ציבורי, ולא זהות פוליטית של המחאה.
העימות הזה צפוי להימשך. מעבר לשאלת קרן טרנר עצמה, הוא נוגע בלב המאבק על דמותו של בנט בבחירות הקרובות: האם יצליח לשווק רשימה "ניהולית" וממלכתית - או שהיריבים יצליחו להצמיד לו מחדש את התווית הפוליטית שממנה הוא מנסה להתרחק.
התרעות פיקוד העורף