לדחות הכרעה בלי לשלם את המחיר
גם העובדה ששני הצדדים ממשיכים להעביר מסרים דרך מתווכים, ונמנעים מפגישה ישירה, אינה מקרית. זו דרך לדחות הכרעה בלי לשלם את מחיר ההתקדמות.
מי ימצמץ ראשון: ארה"ב או איראן?
איראן, מנגד, מקפידה שלא להכריז על שבירת הפסקת האש, אך מכרסמת בה בפועל: הטרדות ימיות שנרשמות ללא הפסקה, עמימות מבצעית, שימוש בשלוחים אזוריים והימנעות מכוונת מעימות ישיר. כך נוצרת מציאות שבה הפסקת האש עדיין מופיעה במסמכים, אך מאבדת מדי יום אחיזה בשטח. אפשר לתאר את המצב כחיכוך מצטבר: העלאת המחיר לארצות הברית בלי לספק לה עילה נוחה למלחמה כוללת. מדובר בדפוס פעולה מחושב.
האמריקנים מנסים לשמר לחץ גבוה בלי להיגרר למלחמה רחבה; האיראנים מצידם מנסים להימנע מהשפלה ומכניעה, בלי לוותר על מנופי הכוח שנותרו בידיהם.
מתחת לפני השטח מתנהל גם משחק נוסף: שני הצדדים מנסים לגרום לאחר למצמץ ראשון - בשדה הפוליטי והתדמיתי יותר מאשר בשדה הקרב. טראמפ דורש "שיחת טלפון" מאיראן ; בטהראן מסרבים להעניק לו את התמונה הזו. לא באים וגם לא מטלפנים. כך מתקבע מצב ביניים: בלי שלום, בלי מלחמה, עם סחף מתמשך. הבעיה היא שסחף כזה מסתיים לא פעם בתאונה.
מרכז הכובד: מצר הורמוז
מעורבות גוברת של שחקנים נוספים - אירופה, טורקיה ואף מדינות אסיה התלויות בנפט - הופכת את הזירה הימית לבינלאומית הרבה יותר. שני הצדדים מבינים שהמערכה מתנהלת גם בשווקים: מחירי אנרגיה, ביטוח ימי, יציבות פיננסית ולחצים פנימיים.
הפער בין ישראל לארה"ב
ובתוך המשוואה הזו, ישראל נמצאת בעמדה מורכבת יותר מכפי שנדמה.
בישראל לא מתרשמים מעצם המשך קיומה הפורמלי של הפסקת האש. בדרג המדיני גובר החשש דווקא מתרחיש של הסכם חלקי: כזה שיאפשר לאיראן מרחב נשימה, הקלות כלכליות ואולי גם הכרה בפועל במעמדה האזורי, בלי לפרק באמת את יכולותיה הגרעיניות והטיליות. חלק מהדיונים מאחורי הקלעים כבר עוסקים באפשרויות של דילול, העברה או פיקוח בין-לאומי על אורניום מועשר - פתרונות ביניים שעשויים להיראות כהתקדמות, אך בפועל - להשאיר את הבעיה כמעט במקומה.
בממשל האמריקני יוכלו להציג הסדר כזה כהצלחה: עצירת המלחמה, פתיחת הורמוז, הישג מדיני מהיר. בישראל הוא עלול להיתפס כהחמצה אסטרטגית - ואולי אף כהכשרת הקרקע לסבב הבא.
כאן מצוי הפער המרכזי בין וושינגטון לירושלים: ארצות הברית מחפשת דרך לסיים את המשבר, ישראל מחפשת דרך למנוע את המשבר הבא. הפער הזה חורג מתפיסת עולם. הוא נובע גם מלוחות זמנים שונים: וושינגטון פועלת תחת לחצים כלכליים ופוליטיים מיידיים; ישראל חושבת במונחים של שנים קדימה.
ארבע אפשרויות: הסבירות והמסוכנות
מכאן נגזרות ארבע אפשרויות להמשך:
הראשונה, והסבירה ביותר, היא המשך השחיקה: הפסקת אש פורמלית, חיכוך יומיומי, ללא הסכם. זהו מצב מסוכן דווקא מפני שהוא משדר יציבות, בזמן שהסיכון בפועל גדל.
השנייה היא הסכם חלקי - פתיחה מדורגת של מצר הורמוז, הקלות כלכליות ומגבלות זמניות על תוכנית הגרעין. תרחיש כזה אפשרי, אך הוא עלול להיתקל בהתנגדות ישראלית חריפה - ואף להציב את ישראל בפני דילמה אם לפעול בניגוד לקו האמריקני.
הרביעית, שסבירותה המיידית נמוכה יותר אך היא הולכת ומתקרבת, היא חזרה מהירה למלחמה רחבה - אם אחד הצדדים יגיע למסקנה שהשחיקה פועלת נגדו. השאלה האמיתית אינה אם המלחמה תתחדש - אלא מתי, ובאילו תנאים.
התרעות פיקוד העורף