המהלך מגיע על רקע החרפת העימות בין הממשלה לבין הייעוץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה - עימות שכבר מזמן חורג משאלות מקצועיות והופך לעימות עקרוני על גבולות הכוח בין הדרג הנבחר לדרג המשפטי.
בלשכת קרעי תיארו את הספרון כתוכן סאטירי שנועד “להמחיש בצורה חדה והומוריסטית” כיצד, לטענת השר, הפכו מונחים משפטיים לכלים שמונעים מהממשלה לבצע את מדיניותה. הספרון כולל שורה של הגדרות לעגניות למונחים מוכרים: “הנושא נמצא בבחינה משפטית” מתורגם ל”אנחנו מחפשים וטו שיעצור את זה”; “מניעה משפטית” מוצגת כ”הגביע הקדוש של הדיפ-סטייט”; ו”נדרש תיקון חקיקה” מוגדר כ”תמרור עצור קלאסי”.
קרעי עצמו לא הסתיר ואף הבליט את המסר הפוליטי. “הציבור בוחר ממשלה כדי שתמשול”, אמר. “בפועל, פעם אחר פעם, אנחנו נתקלים במנגנון שמעדיף לעכב, למסמס ולחסום - לא דרך הכרעה ציבורית, אלא באמצעות שפה משפטית מכובסת”. לדבריו, “אי אפשר להשלים עם מצב שבו יועצים משפטיים, שאיש לא בחר בהם, מחזיקים בפועל בזכות וטו על החלטות נבחרי הציבור”.
בלשכת השר הדגישו כי מדובר במהלך סמלי שנועד “להציב מראה מול שיטת העבודה שהשתרשה”, אך ברור שגם שם מבינים שמדובר בעוד חוליה בעימות רחב יותר - כזה שנוגע לא רק לסמכויות, אלא גם לאמון בין המערכת הפוליטית למערכת המשפטית.
קרעי אינו השר הראשון שמנסה לזקק מסר פוליטי לתוך ספר. בשנים האחרונות הפכה הזירה הספרותית - או לפחות זו שמתחזה לכזו - לכלי נוסף בארסנל הפוליטי: ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם את האוטוביוגרפיה “ביבי: סיפור חיי” בניסיון לקבע נרטיב אישי והיסטורי; נפתלי בנט הוציא ספר ניהולי על הקורונה כדי להציג אלטרנטיבה; שמחה רוטמן כתב מניפסט משפטי שהפך בדיעבד לבסיס רעיוני למהפכה המשפטית; וחילי טרופר ויועז הנדל בחרו בז’אנר הערכי-חברתי. אלא שבניגוד לרובם, קרעי לא טרח לעטוף את המסר במאות עמודים או בנרטיב עומק - הוא בחר בפורמט קצר, חד ולעגני, שמדלג על המורכבות ומכוון ישר לבטן הרכה של המערכת.
התרעות פיקוד העורף