בלב החשש עומדת שאלה מדינית רגישה במיוחד: האם טראמפ מוכן לאפשר למנהיגי איראן להציג לציבור שלהם הישג מסוים, גם אם בפועל יקבלו דרישות אמריקאיות שיחלישו אותם מבחינה צבאית. לפי גורמים המעורים בשיחות, טראמפ מעוניין מאוד להביא את המערכה לסיום, אך מתקשה להבין כי גם הצד האיראני זקוק ליכולת “להציל את פניו”.
גורם ערבי בכיר במפרץ, המכיר את שיחות השלום, אמר כי טראמפ “מאוד רוצה שזה ייגמר”, אך הוסיף כי האיראנים עדיין אינם מעניקים לו את מה שהוא צריך כדי לא לצאת "מושפל" ולעזוב. לדבריו, טראמפ “כנראה לא מבין שגם הם צריכים לצאת מהסיפור הזה כשהם לא מושפלים”.
אלא שבמקביל לערוצים הדיפלומטיים, טראמפ ממשיך להשתמש בשפה בוטה במיוחד כלפי טהרן. בשבועות האחרונים הוא כינה בכירים איראנים “ממזרים משוגעים” ו“חולי נפש”, איים על “כל הציוויליזציה” של איראן, וטען שוב ושוב כי ארצות הברית כבר הביסה את איראן במלחמה.
לדברי גורמים דיפלומטיים, הפער בין המגעים השקטים לבין הרטוריקה הפומבית עלול לפגוע ביכולת של נציגי ארה"ב להגיע להבנות. מייקל רטני, לשעבר שגריר ארה"ב בסעודיה, אמר כי במצב אידיאלי טראמפ לא היה אומר דבר בזמן ששליחיו מנהלים את המגעים: “לא ציוץ, לא תגובה פומבית, לא איום, לא מחמאה. פשוט לתת לנושאי ונותני המשא ומתן שלו לנהל את המשא ומתן”.
העוינות בין הצדדים אינה חדשה. יחסו של טראמפ להנהגה האיראנית מושפע בין היתר ממשבר בני הערובה לאחר המהפכה האיסלאמית ב־1979, וכן מהתנגדותו להסכם הגרעין שנחתם ב־2015 בתקופת הנשיא ברק אובמה. טראמפ פרש מההסכם בתקופת כהונתו הראשונה, ומאז הצהיר כי יקבל רק עסקה טובה יותר מזו של קודמו. מנגד, בטהרן מתקשים לתת אמון בטראמפ. האיראנים ראו בפרישה מהסכם הגרעין הוכחה לכך שלא ניתן לסמוך על התחייבויותיו, ובהמשך כעסו גם על תקיפות צבאיות שפגעו במערך הגרעין האיראני והובילו למותם של בכירים במשטר, בהם המנהיג העליון עלי חמינאי.
גם משטר מדכא, אומרים גורמים אמריקאיים וערביים, אינו יכול להתעלם לחלוטין מהאופן שבו הציבור רואה אותו. אם טראמפ יתעקש להציג כל הסכם ככניעה מוחלטת של טהרן, הדבר עלול לגרום למשטר להיראות חלש, לעורר אי־שקט פנימי ולהקשות על קבלת ההסדר. נייט סוונסון, שעסק באיראן כגורם ביטחון לאומי תחת כמה ממשלים, כולל ממשל טראמפ, אמר כי דרישותיו של הנשיא משקפות “תפיסה שגויה שלפיה איראן תיכנע”. לדבריו, הדבר לא קרה ולא יקרה, גם תחת לחץ כבד.
לפי גישה זו, המצור האמריקאי, לצד סירובו של טראמפ לשלול תקיפות נוספות, מעניקים לו מנוף משמעותי מול המשטר האיראני. אנליסט איראן בהנאם בן טאלבלו אמר כי חלק מהאסטרטגיה של הנשיא נראה מכוון לאלץ את טהרן לבחור בין “הצלת פנים” לבין “אובדן ראשה”. אך דיפלומטים העוקבים אחר השיחות מזהירים כי השאלה המרכזית היא אם הערוצים החשאיים חזקים מספיק כדי לפצות על הנזק שנגרם מהמסרים הפומביים. אחד מהם אמר כי השאלה אינה אם הטון של טראמפ משנה — אלא אם קיים ערוץ אחורי שמצליח לאזן אותו.
אלא שגם הפגישות ההיסטוריות לא הובילו להסכם, וקוריאה הצפונית המשיכה להרחיב את מאגר הנשק הגרעיני שלה. כעת יש מי שתוהים אם איראן עלולה לאמץ מסלול דומה: להסכים למסגרת זמנית, אך בעתיד לחפש דרך להשיג נשק גרעיני ללא קשר להסכם עם וושינגטון. בסופו של דבר, טראמפ מחזיק במנופי לחץ משמעותיים ורוצה לסיים את המלחמה. אך ההתעקשות להציג את איראן כמובסת, לצד העלבונות והאיומים, עלולה להפוך דווקא את הדרך להסכם יציב למסובכת הרבה יותר.
התרעות פיקוד העורף