1. לווייתן כחלון
חברת האשראי החוץ־בנקאית שבה שימש כחלון כיו"ר הדירקטוריון כמעט חיסלה את האשראי הפוליטי שלו. עשרות הטלפונים שקיבל כחלון לאחר פרסום העסקה מעידים שבמערכת הפוליטית מפרגנים עדיין לשר לשעבר, וזה נדיר במקומותינו.
הוא נחשב בימים אלה לסחורה פוליטית חמה. מאז שפרש מהפוליטיקה לפני שלוש וחצי שנים, ניהל את חברת הנדל"ן המשפחתית וגם עסק בייעוץ. בעקבות הסדר הטיעון הוא מחשב מסלול מחדש ובוחן את כל מפת הדרכים בדרכו לפוליטיקה המחכה לו בזרועות פתוחות: הושט ידך וגע בה.
לא רק אני אומר את זה, אלא ביבי בכבודו ובעצמו, שהמליץ לשריו "תהיו כחלונים" בעקבות הרפורמה בסלולר שהוביל בממשלתו. אבל כחלון לא האמין, וקודם להצטרפותו לקואליציה החתים את נתניהו על הסכם בכתב עם פירוט התחייבויותיו, שמזכיר יותר את המגנה כרטה מאשר הסכם קואליציוני.
הוא נחשב לאחד משרי האוצר הטובים בעשור האחרון, אבל גם בתחום הנדל"ן הוביל את הרפורמה החשובה ביותר - "מחיר למשתכן". חלק ממהלכיו היו שנויים במחלוקת.
במצב הנוכחי של הליכוד, כחלון – בטח כשביבי עדיין בפנים – יחפש פלטפורמה פוליטית אחרת. הדיבורים על הקמת מפלגת "ליכוד חדשה", הכוללת את מאוכזבי נתניהו, יישארו בגדר דיבורים. שר האוצר לשעבר מעוניין לחזור לתפקיד בעמדת השפעה משמעותית.
הפלטפורמה הפוליטית המתאימה לו ביותר, להערכתי, היא של גדי איזנקוט, מקים מפלגת ישר! - הוא מכיר היטב את כחלון ומעריך אותו מאוד. יש להם ערכים חברתיים משותפים, חמלה ואהבת אמת למדינה, ובמפלגת הליכוד הנוכחית זה כבר לא מובן מאליו.
כחלון מצויד בניסיון פוליטי יקר מפז, והוא כבר ראה הכל. לאיזנקוט יש המעמד הביטחוני הציבורי הייחודי המסוגל לשאוב גם קולות מהימין. לפני כמה שבועות נפגשו השניים, ואפשרות החבירה עמדה על הפרק. ההימור שלי הוא שבזמן הקרוב נתבשר על הצטרפות כחלון אליו.
2. נגיד שהריבית לא תרד
מבין הפונים בקריאה לנגיד נכללים נשיא התאחדות התעשיינים אברהם (נובו) נובוגרוצקי, נשיא ארגון העצמאים להב רועי כהן ונשיא לשכת רואי החשבון חן שרייבר. גם ראשי הקואליציה, ובהם שר האוצר עצמו, לא מסתירים את רצונם בהורדת ריבית.
הדרישה מצד מנסחי המניפסטים התקשורתיים היא לא להתאפק ולא להמתין עד להודעת הריבית הרשמית, אלא להקדים ולהורידה כאן ומיד. זאת ועוד: הדרישה היא שלא להסתפק בהורדה של 0.25%, אלא לחתוך לפחות ב־0.5% – וכל המרבה הרי זה משובח.
במגזר העסקי מחפשים את הפתרון הקל והנוח, וזה להשתלח בנגיד, המתפקד כמבוגר האחראי במשק. ואני, הדל באלפי מנשה (הקרדיט לביטוי הוא לפרשן לענייני ערבים אהוד יערי), ממליץ לא להיכנע ללחצים, אלא להשאיר את הריבית על כנה.
לא שהנגיד זקוק לעצות שלי, כי הוא יודע בדיוק מה לעשות. מועצת גדולי התורה הפיננסיים שלו, המכונה הוועדה המוניטרית, נותנת לו את הגב הנדרש. אבל בכל זאת - תמיכה תקשורתית, ולו הצנועה ביותר, לא תזיק בימים טרופים אלה.
מדוע הריבית במשק אינה צריכה לרדת? כי ההורדה בעיתוי הנוכחי לא תועיל - לא למקבלי המשכנתאות (שממילא עלולים להתקזז בריבית היורדת דרך ההלוואות הצמודות למדד, המתייקרות), ובוודאי לא לדולר הקורס.
עם כל ההבנה למקבלי המשכנתאות ולעסקים הקטנים, האינפלציה עדיין מטפסת, וזה ניכר במדד אפריל, שפורסם בדיוק לפני שבוע ועלה ב־1.2%. אומרים שמדד מאי שאחריו יהיה אפסי, אז נחיה ונראה. לנוכח מגמות אלה, גם בעולם המערבי בכלל, ובארה"ב בפרט, נוטים לעצור את הפחתות הריבית.
בכל מקרה, לפי התחזיות האופטימיות של האנליסטים, הסביבה האינפלציונית עדיין מטרידה, ובשנה הקרובה היא תעמוד על כ־2%. ואם יש טענות בנושא הריבית, הכתובת היא ראש הממשלה ומדיניותו כקבלן של מלחמות. המדיניות הפיסקלית של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כמעט אינה מתחשבת במגבלות המשק (הבאות לידי ביטוי במה שמכונה יחס חוב־תוצר).
גם תקציבי הביטחון זוכים לגב כלכלי ממחרחר המלחמות נתניהו ואינם כפופים לאילוצים הכלכליים. ואני כבר לא מדבר על מנועי אינפלציה פוטנציאליים המתבטאים בפיתוי הממשלה להעלות מחירים, כמו הארנונה שבאחריותה, ויום לאחר הבחירות - גם את המיסים.
ולעניין הדולר. נגיד שהריבית תרד בשבוע הבא ב־0.25% או אפילו ב־0.5%. מי אמר שההפחתה תחזק את הדולר? המניע העיקרי להיחלשותו קשור לפעילות גופי החיסכון המוסדיים, שצמצמו בשנה האחרונה את החזקתם בדולר האמריקאי ב־30 מיליארד דולר משיקולי חשיפה לבורסה האמריקאית.
ויש גורמים נוספים כמו היצוא, המשפר את מאזן הסחר של ישראל, והתקוות הסהרוריות להפסקת המלחמות ולהפסקת אש. בהתחשב בכל אלה, רצוי שהריבית לא תרד ושהנגיד ישאיר אותה על כנה. במקרה זה הוא צפוי לריטואל הרגיל של מתקפות מכיוון מפעל מכונות הרעש. אף שהוא כבר רגיל לכך, מומלץ לו בכל זאת – אם יתקשה – לאטום את אוזניו.
3. אספני הלשעברים
אחד האמצעים של אנשי עסקים להשיג גישה לבכירי מקבלי ההחלטות במערכת הפוליטית, במגזר הציבורי, או לבנקאים בכירים לשעבר, הוא שיבוצם – זמן קצר לאחר פרישתם – בתפקיד נחשק במערכת העסקית.
איילת שקד, פליטת נפתלי בנט לשעבר, מצאה מפלט במגזר העסקי כיו"ר חברת הנדל"ן קרדן. לזכותה ייאמר שהיא תורמת לא רק את הקשרים, אלא בעיקר את הכישורים. ייתכן מאוד שבבחירות הקרובות היא תמצא את דרכה חזרה לפוליטיקה.
הכביש הסלול ממשכן הכנסת בירושלים לתל אביב מוביל בשנים האחרונות למשרדיו של איש העסקים יצחק תשובה. לאורך כל הקריירה העסקית שלו הוא העסיק בנקאים בכירים לשעבר, קציני משטרה בדימוס בדרגת ניצב ומפכ"לים, פוליטיקאים מאוכזבים ואנשי תקשורת.
כמו המינויים האחרים, המינוי אצל תשובה לא נעשה בשל היותו של השר לשעבר עילוי בשוק הנדל"ן. תשובה בטוח שהשר לשעבר יסלול ביתר קלות את דרכו לליבותיהם של מקבלי ההחלטות בשלטון.
ארבל הוא עורך דין בהכשרתו, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במשפטים בהצטיינות מהקריה האקדמית אונו. בנוסף, השלים לימודי תעודה בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד, והוא לומד לתואר שלישי במשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת רייכמן.
אכן מדובר בפוליטיקאי יוצא דופן, ובוודאי שאינו מתאים לפרופיל הפוליטי של מפלגת ש"ס. היו לו דעות פוליטיות שאינן תואמות את הדנ"א של ש"ס. בריאיון איתי לפני כשנתיים העריך שבעקבות טבח 7 באוקטובר ההליכה לבחירות מוקדמות היא רק שאלה של זמן.
גוטליב די דייקה באבחנה, אם כי למרבה הבושה כל התכונות החיוביות של ארבל נראות בעיני הח"כים ההזויים של הליכוד כחיסרון גדול. משה ארבל הסביר: "לאחר שנים של עשייה ציבורית אני פונה לפרק חדש ומודה על האמון שניתן בי. אני רואה בתפקיד היו"ר הזדמנות לפעול יחד עם הדירקטוריון וההנהלה להמשך פיתוח החברה, לחיזוק פעילותה ולהעמקת מנועי הצמיחה שלה בשנים הבאות".
עם כל הכבוד לארבל, המעבר בין המערכת הפוליטית למגזר הפרטי הוא רציף. בניגוד למקובל במגזר הציבורי, הוא נעדר תקופת צינון. הבעיה היא שההעסקה תחזיק מעמד עד סיום תפוגת ההשפעה של בעל התפקיד.
4. שבועות והפן העסקי
ובכן, שבועות כידוע הוא חג מתן תורה. ביום הזה לפי המסורת קיבלנו את התורה, המשמשת בסיס ערכי ולעיתים מעשי לחיינו. בעסק, כמו במסורת, ערכים ותשתית הם הבסיס להצלחה לאורך זמן.
לכל חברה בורסאית יש תקנון התאגדות המהווה את הבסיס המוצק של פעילותה העסקית, ולאורה פועל הדירקטוריון. זו בעצם המסורת של החברה. כדי לשנות את התקנון יש צורך בכינוס האסיפה הכללית של בעלי המניות.
במישור הלאומי העסק קצת מקרטע. ישנה כמובן הכרזת העצמאות, שהייתה אמורה בהמשך הדרך לשמש מסד לחוקה. אלא שמאז ועד היום, למרות כל המאמצים, חוקה לישראל עדיין לא קיימת (למעט יוזמות חלקיות של חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" וחוק יסוד "חופש העיסוק").
עקב כך, שאלות בסיס הנוגעות לאורחות חיינו נותרות תלויות באוויר. סיפור עונש המוות כן או לא, מעמד תלמידי הישיבות, חוק גיוס לכל, מעמד השבת, וכיצד מתיישב איסור פתיחת בתי עסק עם חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" ועוד. הדיבורים והרעיונות בנוגע למהפכה משפטית - לא רק שאינם פותרים את הבעיה, אלא מחריפים אותה, ובמקרים מסוימים אף עלולים לפגוע בדמוקרטיה.
מכירים את השיר "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים", וההמשך "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". בעסקים הפרינציפ דומה: הנהלת עסק המשקיעה בזמן ומתכננת את הפעילות לטווח הארוך - בסופו של דבר גם תקטוף את הפירות.
אלא שיש מקרים שבהם המנהלים חסרי סבלנות, משקיעים בחלטורות במקום בעסקים בסיסיים, ומעוניינים לקצור את התבואה כאן ועכשיו, גם אם מתברר בדיעבד שמדובר ביבול בוסר. מדיניות הממשלה הנוכחית הפכה את המצב לגרוע הרבה יותר. מדינה ללא תשתיות מתקדמות לעולם לא תוכל להתקדם לטווח הארוך.
למרות הצער, נושא התשתיות בישראל תקוע כמו הרכבת הקלה, פרויקט המטרו והרכבת לאילת ולקריית שמונה. אבל יש לנו את שדה התעופה רמון, שבו הושקעו כ־2 מיליארד שקל, ושבמרבית הזמן אינו בשימוש ורק מעמיס יותר על כביש 90 בדרך לאילת, אשר פרויקט הרחבתו נמשך כבר שנים.
חג השבועות, או חג הביכורים, מזכיר את המוטו שלפיו חייבים תמיד לספק לצרכן את המוצר הטוב והאיכותי ביותר ולא את השאריות מאתמול. השיר "סלינו על כתפינו", שבו הבאנו ביכורים מקצות הארץ - מוכיח שבאספקת מוצרים חובה להפעיל שיקולים של איכות, שירות, מקצועיות ודיוק גם לאזורי הפריפריה.
ומה עם הממשלה: תקציב המדינה אמור להיות האמ־אמא של הביכורים, שכן הוא אמור לכלול את שלל הבשורות לשנה החדשה לאזרח. בפועל מדובר בבשורות איוב (כמו מיסים חדשים) או בבשורות סקטוריאליות (כספים קואליציוניים).
ולמי לא נשאר? לציבור הרחב, שאמור לקבל את הטוב ביותר, אך במקום זאת הוא מקבל יוקר מחיה וחוסר בהשקעות בתשתית, ובעיקר בתחבורה הקורסת תחת נטל הפקקים.
לבסוף, אין כמו חג השבועות כדי לחגוג את מאכלי החלב, כשמדובר במסורת בת מאות שנים. יש המסבירים את מסורת מאכלי החלב בדיני הכשרות. בפועל זה לא משנה, כי על דבר אחד אין עוררין: מאכלי חלב הם פשוטים להכנה, והמתכונים מתאימים לכל בשלן חובב. וכמו האוכל, גם בשבועות מספרי הדוחות בכל עסק חייבים להיות מובנים, נקיים וברורים.
ומה קורה בפועל? מרבית החברות הבורסאיות מפרסמות דוחות כספיים ברורים ואמינים, אלא שלעיתים יוצא שעודף האינפורמציה נמצא בעוכריהן. למשל, הדוחות הכספיים של הבנקים הם בני מאות עמודים ועבים כמו אנציקלופדיה. היה ניתן בהחלט לוותר על עשרות עמודים שחוזרים על עצמם בוורסיה כזאת או אחרת, כי כמו שנאמר - לעיתים מרוב עצים לא רואים את היער.
התרעות פיקוד העורף