עמיחי פיטנס נכנס לאולפן מעריב כשהוא נראה אחרת לגמרי מהדמות המטושטשת שרצה בקבוצות הווטסאפ של המדינה כולה. הוא מחייך, אבל החיוך הזה עלה לו בשנה וחצי של משבר, עבודה סיזיפית, טיפולים פסיכולוגיים תכופים ומאבק יומיומי על השפיות.
"אני חושש שיחשבו שאני מחפש לרכוב על הפרסום, וזה כל כך לא נכון. זה לא אני. אני נקלעתי לסיטואציה הזו. אני עד היום לא יודע מה אני עושה פה, למען האמת. בשנה האחרונה ההתייחסות אליי הייתה כאילו אני בחרתי בזה, כאילו יצאתי מתוכנית ריאליטי וכולם יכולים להיכנס לחיים הפרטיים. אבל לא, אני נקלעתי לזה. קשה לי להיות פה".
"התשובה שלי הייתה אוטומטית: 'זה לא אני'. לא האמנתי שדבר כזה מסתובב. פשוט הרמתי את המוזיקה והמשכתי באימון".
"אנשים ניגשו לעשות איתי סלפי, גברים ונשים. אנשים לקחו את זה בצחוק, אבל עבורי זה לא היה צחוק. אני לא פליט ריאליטי, אני נקלעתי לסיטואציה".
"בשנה הזו הקדשתי את כל כולי כדי להתחזק. אני זוכר את הרגע שאימא שלי נכנסה לחדר יום אחד ושאלה: 'האם אני אחזור לראות אותך מחייך אי פעם?'. אני בן יחיד שנולד אחרי 20 שנה של טיפולים. לשמוע את זה ממנה היה סטירת לחי. אמרתי לעצמי: 'אני קם ויוצא מזה כי אני יודע מי אני'. הבנתי שאם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא ידאג לי".
"העליהום התקשורתי המטורף שעברתי - ומה היה פה? בסופו של דבר נכנסו לחיים האישיים של אנשים. בהתחלה כעסתי על הטוקבקים הקשים, אבל היום אני מבין שמי שכותב תגובה רעה פועל מתוך כאב אישי שלו. זה לא באמת קשור אליי".
"בסוף ניסו לקשר את המקצועיות שלי לחיים האישיים שלי, וחייבים לעשות את ההפרדה. הדבר היחיד שקרה פה זה שזה קרה בסטודיו. הרי אם זה לא היה קורה בסטודיו, לא היו מדברים על זה בכלל. אבל לקחו את הפן האישי וניסו לחבר למקצועי, ואמרו שמגיעים אליו לאימון ואז קורה משהו אחר".
"קודם כול חשוב להגיד: לא היו אימונים אישיים בסטודיו, אלא רק קבוצתיים. ניסו ליצור נרטיב שנשים מגיעות לאימון אישי, ובאימון האישי קורה משהו אחר. אז לא. האישי והמקצועי לא קשורים אצלי אחד לשני. כל מי שהתאמן אצלי, אם זה גבר או אישה, רוב הלקוחות שלי היו חמש עד שבע שנים. מאות לקוחות, כולם יודעים מי אני, ואין אחד שיגיד לך שעמיחי נתן לו הרגשה לא נעימה בקונסטלציה כזו או אחרת, אם זה באימון או במבט".
"פשוט קרו דברים אישיים שנכנסו לתוך הסטודיו ולא היו צריכים לקרות חד-משמעית, מבחינה אתית ומקצועית. זו הנקודה המרכזית שאני לוקח עליה אחריות מלאה, והיא כל כך שונה ממה שאני מייצג".
"החלטתי להישאר. היום אני לא לבד, אנחנו קבוצה. לסטודיו החדש קוראים 'אריא'. אני כבר לא One Man Show, למדתי את הלקחים המקצועיים שלי. הפעם אני עובד עם צוות, אנחנו מביאים משהו ייחודי לישראל בתחום הוולנס והלייף-סטייל. אני לוקח את הכאב שלי ומוציא ממנו שליחות".