במהלך הדיון תמכו משרדי הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה בעמדת העותר, וטענו כי עצם צילום הסרטונים בלשכות השרים מהווה שימוש בנכסי ציבור לצורכי תעמולת בחירות. עוד נטען כי תוכנם של הסרטונים נועד להשפיע על ציבור הבוחרים ולכן נכנס לגדר תעמולת בחירות.
מנגד, טענו השרים ומפלגת הליכוד כי המפלגה כלל אינה מעורבת בהפקת הסרטונים או בפרסומם. לגופו של עניין טענו כי צילום בלשכת שר או במסגרת תפקיד ציבורי אינו מהווה שימוש אסור בנכסי ציבור, וכי מדובר בהבעת עמדות פוליטיות לגיטימיות בנושאים שעל סדר היום, כחלק מחופש הביטוי הפוליטי. עוד טענו כי הסרטונים אינם כוללים קריאה מפורשת להצביע עבור מפלגה או מועמד ולכן אינם בגדר תעמולת בחירות. בנוסף העלו טענת שיהוי ביחס לחלק מהסרטונים, שפורסמו לפני זמן ממושך.
בהחלטתו קבע עוד כי תוכן הסרטונים חורג מהבעת עמדה ציבורית רגילה, וכי הם נועדו בעיקרם להשפיע על ציבור הבוחרים ולחזק את התמיכה בשרים וברשימתם לקראת יום הבחירות. לדבריו, אין צורך בקריאה מפורשת להצביע כדי שפרסום ייחשב לתעמולת בחירות, ודי בכך שמטרתו המרכזית היא להשפיע על החלטת הבוחר.
השופט דחה גם את טענת השיהוי שהעלו המשיבים, לאחר שקבע כי הסרטונים נותרו זמינים לצפייה בחשבונות הטיקטוק ולכן הפגיעה הנטענת נמשכת גם כיום. העתירה נגד השר דוד אמסלם נמחקה לאחר שהתברר כי הסרטונים שעליהם נסבה העתירה הוסרו עוד בטרם הושלם בירורה. למרות זאת חויבו אמסלם ומפלגת הליכוד בהוצאות מופחתות בסך 2,000 שקל.
ההחלטה מהווה קביעה עקרונית של ועדת הבחירות באשר לגבולות השימוש במשאבי המדינה בתקופת בחירות, ומחדדת את ההבחנה בין חופש הביטוי הפוליטי של נבחרי ציבור לבין האיסור לעשות שימוש בנכסים ציבוריים לצורך קידום מסרים תעמולתיים.
התרעות פיקוד העורף