ההצבעה נערכת מאחורי פרגוד ובחשאיות מלאה. זהו הפרט שמטריד יותר מכול את ראשי הקואליציה. בניגוד להצבעות רגילות, כאן אין אפשרות לדעת מי הצביע למי, ואין דרך להפעיל משמעת קואליציונית מלאה. לכן, למרות יתרונה המספרי של הקואליציה, בליכוד ובסיעות השותפות רחוקים מאוד מתחושת ביטחון.
אלא שהדרך של ראבילו רחוקה מלהיות חלקה. באופוזיציה הפכו את ההתמודדות למשאל עם על עצמאות מוסד מבקר המדינה. הטענה המרכזית היא שמינוי מי שמזוהה באופן כה עמוק עם ראש הממשלה עלול לעורר שאלות קשות של ניגוד עניינים, בייחוד כי בשנים הקרובות צפוי המבקר לעסוק בנושאים הרגישים ביותר של המדינה - ובראשם הטיפול במחדלי שבעה באוקטובר והפקת הלקחים מהם.
הרגישות סביב ראבילו אינה מסתכמת בקרבה האישית לנתניהו. הוא מגיע ממשרד שמרון-מולכו, שמזוהה זה שנים עם סביבתו המשפטית והפוליטית של ראש הממשלה. באופוזיציה טוענים כי במקרה כזה גם הצהרה על הימנעות מטיפול בעניינים הנוגעים לנתניהו לא פותרת את הבעיה, משום שמבקר המדינה הוא מוסד של אדם אחד: אין לו סגן עצמאי שאליו אפשר להעביר את הסוגיות המרכזיות באמת.
עוד אמר ראבילו בשיחותיו כי אינו מתכוון להיות מבקר "לעומתי" שמנהל מלחמה בממשלה, אלא מבקר שמפיק דוחות שניתן ליישם. עבור תומכיו, זו גישה עניינית שנועדה להחזיר את הביקורת למסלול מעשי. עבור מתנגדיו, כאן בדיוק מתחילה הבעיה: מבקר נוח מדי לממשלה דווקא בשנים שבהן נדרשת ביקורת חריפה, עצמאית וחסרת מורא.
מנגד ניצב השופט בדימוס יוסף אלרון. באופן אירוני, אלרון אינו מועמד טבעי של האופוזיציה. לאורך השנים הוא נחשב לאחד השופטים השמרנים יותר בבית המשפט העליון, ובחלק מהסוגיות אף זכה להערכה בימין. למעשה, בתחילת הדרך היו אלה דווקא חברי כנסת מהקואליציה שקידמו את מועמדותו.
חלק מהחותמים הבהירו כי יכבדו את הכרעת ראש הממשלה ואחרים ניסו להנמיך פרופיל, אך העובדה שההצבעה חשאית מותירה סימני שאלה גדולים. איש אינו יודע כיצד יצביעו בפועל אותם חברי כנסת כאשר ייכנסו לבדם מאחורי הפרגוד.
בסביבת נתניהו מבינים שהרשימה הזו פועלת עכשיו לשני כיוונים: מצד אחד היא מסמנת את מי שצריך "להחזיר הביתה" לפני ההצבעה; מצד שני עצם, פרסומה עלול לדחוף חלק מהם להוכיח שאינם מקבלים הוראות מלשכת ראש הממשלה. זהו בדיוק סוג האירוע שבו הפוליטיקה מתנהלת לא רק דרך אידאולוגיה אלא גם דרך עלבונות, נאמנויות, פחדים וחשבונות פתוחים.
בגלל זה המערכת הפוליטית רותחת מאז שעות הלילה. בקואליציה חוששים לא רק מתומכי אלרון המוצהרים, אלא גם מחברי כנסת ממורמרים שמבקשים להעביר מסר לנתניהו. בליכוד קיימים לא מעט מוקדי תסכול - ממאבקים על תפקידים, דרך מחלוקות פנימיות ועד תחושת קיפוח של חברי כנסת שאיבדו השפעה. ההצבעה החשאית מספקת הזדמנות נדירה להכות בלי להשאיר טביעות אצבע.
גם בגזרה החרדית קיימים סימני שאלה. ש"ס צפויה לתמוך בראבילו, אך ביהדות התורה נשמעו בימים האחרונים קולות ביקורת כלפי נתניהו על רקע המשבר סביב חוק הגיוס, חוק המעונות וסוגיות נוספות שנותרו פתוחות. במערכת הפוליטית מעריכים כי אם יתרחשו הפתעות, הן עלולות להגיע דווקא מהזירה הזאת.
באופוזיציה, למרות ההסתייגויות, התקבלה החלטה אסטרטגית להתייצב מאחורי אלרון. לא משום שהוא משקף בהכרח את תפיסת העולם המשפטית של כל מרכיבי האופוזיציה, אלא משום שהוא נתפס כמחסום המעשי היחיד בפני מינוי ראבילו. גם הסיעות הערביות צפויות לתמוך בו, והמשמעות היא שהקרב יוכרע על שולי הקואליציה.
סוגיה כבדה נוספת היא מוסד מבקר המדינה עצמו. בשנים הקרובות יידרש המבקר הבא לעסוק בשורה ארוכה של נושאים נפיצים: תפקוד הדרג המדיני והביטחוני לפני מתקפת שבעה באוקטובר, עבודת משרדי הממשלה בזמן המלחמה, תהליכי קבלת ההחלטות בצמרת המדינה וניהול תקציבי העתק שהוזרמו למערכת בעקבות המלחמה. כל החלטה של המבקר הבא צפויה להיבחן בזכוכית מגדלת.
התרעות פיקוד העורף