אבל החלק המטריד באמת הגיע כשהוא סיפר על השיחות עם נתניהו לפני הקמת ממשלת השינוי. בנט תיאר כיצד נתניהו ניסה למנוע ממנו באמצעות איומים, להקים ממשלה בכל דרך אפשרית.
לדבריו, כמעט כל שיחה כללה איומים, הפחדות ולחצים. הוא סיפר שנתניהו הזהיר אותו שאם יעז להקים ממשלה, הוא ימצא את עצמו תחת מתקפת כטבמים אכזרית, שיישלחו אחריו, שיחטטו בחייו, בחיי משפחתו, שיכפישו אותו ושיהפכו אותו לבוגד בעיני הציבור. ,
כששומעים את הדברים האלה היום קשה שלא לחשוב על מה שקרה אחר כך, כי זה בדיוק מה שקרה. בנט הפך כמעט בן לילה מגיבור הימין לאויב מספר אחת שלו. ילדיו ומשפחתו הותקפו. ביתו הפך מוקד להפגנות בלתי פוסקות.
מיד בתום הראיון התגובה של שיקלי מיהרה להגיע, והיא הייתה משעשעת ומביכה עבורו. הוא לא טען שהדברים לא נאמרו, הוא לא הכחיש אותם, הוא רק הסביר שמדובר בסינק מתוך ראיון בכנסת ולא בהקלטה פרטית. אבל למי אכפת? מר שיקלי, מה זה משנה מאיפה נלקח הסרטון?
אם הדברים נאמרו בפומבי, מה שחשוב הוא התוכן. והתוכן מראה בבירור שהטענה כאילו שיקלי הפיל את הממשלה בגלל עצם הישיבה עם מנסור עבאס פשוט לא מתיישבת עם דברים שהוא עצמו אמר. זו הייתה אחת הפעמים הבודדות שבהן בנט הצליח לפרק בזמן אמת נרטיב שליווה את נפילת ממשלת השינוי .
אבל דווקא הרגעים שבהם דיבר על עצמו היו המעניינים ביותר. הריאיון היה מרתק גם משום שבנט לא רק תקף אחרים, הוא גם עשה חשבון נפש. הוא הודה בטעות, הוא סיפר שנכנס לתפקיד ראש הממשלה ביראת קודש ועם תחושת אחריות עצומה כלפי המדינה. הוא השקיע כמעט את כל זמנו בניהול המדינה ובמשברים הביטחוניים, הכלכליים והבריאותיים, אבל הזניח את הפוליטיקה.
הוא הודה שלא זיהה בזמן את המצוקה שלה, שלא נסע מספיק לביתה, שלא ישב איתה ועם משפחתה, שלא גילה רגישות שחשב שכולם חסינים כמוהו, שלא הבין עד כמה מכונת הרעל מצליחה לשחוק אנשים. כמה פוליטיקאים בישראל שמעתם מודים בטעות בצורה כזו? מעט מאוד. והוא עשה זאת מבלי לנטור לשיקלי או לסילמן או להכפישם על כך שפירקו את ממשלתו.
אין משפט חזק מזה, זה משפט שמבטא תחושה שקיימת אצל רוב הישראלים מאז 7 באוקטובר. תחושה של אובדן אמון במנהיגות, עם תובנה שמי שמקבל החלטות ושולח את לוחמינו לקרבות לשלם בחייהם, לא עושה זאת למען המדינה אלא למען האינטרסים הפוליטיים שלו.
אבל לדבריו, מה שהממשלה ניסתה לעשות לא היה תיקון אלא אנרכיה, מהלך כוחני שנועד לדרוס את מערכת המשפט ובעיקר לדרוס חצי מהציבור. הוא תיאר ממשלה שבאה "לתקוע אצבע בעין" למחנה שלם, וצוטט אמירות של הממשלה, הם מתועבים הם חלאות, הם בוגדים. ככה חושבת הממשלה על חצי מהעם שלה רק כי הם לא הצביעו לה , וזה מתחבר אולי לחלק שהכי דיבר אליי בראיון.
בנט חזר שוב ושוב על כך שהוא איש ימין, והוא באמת איש ימין. העובדה שבשנים האחרונות הפכו אותו ל"שמאלן" היא אחת ההצלחות הגדולות של מכונת התעמולה שפעלה נגדו. אבל דווקא כאיש ימין הוא אמר דבר חשוב: "אני תמיד הולך עם האנדרדוג". ואז הוא הוסיף שהאנדרדוג של ישראל היום אינו הימין. האנדרדוג הוא המחנה הליברלי. אנשי ההייטק. הרופאים. אנשי האקדמיה. המילואימניקים. אנשי המחאה. אלה שפעם הוגדרו "אליטה" ששלטה, אבל זה קרה לפני שני עשורים וכיום הם מוצגים על ידי הממשלה כאויבים.
"למה חצי מהעם צריך להרגיש שהממשלה שונאת אותו?" שאל. וכששמעתי את המשפט הזה הרגשתי שהוא מדבר מגרוני, כי זו בדיוק התחושה של מיליוני ישראלים כיום.לראשונה בהיסטוריה, לפחות כך זה מרגיש, יש ציבור עצום של אזרחים ציונים, משרתים, עובדים ותורמים, שמרגישים שהממשלה שלהם שונאת אותם ומתייחסת אליהם כאל בוגדים רק משום שלא הצביעו לה.בנט הזכיר שאין לימין מונופול על ציונות.
שמפגיני קפלן אוהבים את ישראל לא פחות מאף אחד אחר, שרבים מהם נפלו בשבעה באוקטובר. שיש מחלוקות פוליטיות על איו"ש ועתידה וזה בסדר, אבל אסור להפוך מחצית מהעם לאויב.
מהפן הפולטי לפן האישי
גם הסיפורים האישיים שלו היו מרתקים. ההחלטה להסיר את הכיפה בסיירת מטכ"ל כדי להתנסות עם נשים, כאיש דתי ששמר נגיעה; ועל ההחלטה להחזיר את הכיפה אחרי רצח רבין משום שהרגיש שהציונות הדתית כולה תחת מתקפה והוא רצה לחזק אותם.
גם הגיעה ההודאה האמיצה, שהוא אדם מוגבל רגשית וצריך לעבוד על כך.,למרות שבעיניי הוא רחוק ממוגבלות רגשית - הוא "מענטש" ואנושי ובעיקר ערכי. ההתייחסות הכנה ליחסים עם איילת שקד כחברה קרובה גם אם עתידם הפוליטי המשותף עדיין לא הוכרע.
האם אחרי הריאיון הזה החלטתי להצביע לבנט? לא יודעת עדיין, כן הוא העלה את הסיכויים שלו, אבל לראשונה מזה שנים הבנתי מי האיש. לא פוליטיקאי מושלם, לא אדם נטול אגו, לא מנהיג חסר טעויות - אלא אדם שלמד מהטעויות שלו, מוכן להודות בהן, ומציג חזון ברור למדינה.
ובמציאות הישראלית של היום, שבה כל כך הרבה פוליטיקאים עסוקים בלספר לנו למה כולם אשמים חוץ מהם, אולי הדבר המרענן ביותר היה לראות מנהיג שמסוגל להגיד בפשטות: טעיתי, למדתי, והפעם אעשה אחרת.
הוא גם לא מפחד להודות שהוא שינה כיוון או דרך בעקבות השבעה באוקטובר, וזה מה שנדרש ממנהיג, לא ללכת עם דרך אחת מקובעת כדי לרצות את הבייס, אלא להשתנות ולגלות גמישות בהתאם למציאות.
בסופו של דבר, כשכיביתי את הטלוויזיה בתום הריאיון, נשארתי עם תחושה אחת ברורה: אין לי ספק שאחרי הריאיון הזה הסקרים ייראו אחרת לטובתו של בנט. האם זה יקרה מיד? אולי לא. אבל אני משוכנעת שהריאיון הזה עשה לבנט את מה ששום קמפיין, שלט חוצות או סרטון ברשתות לא הצליח לעשות בשנים האחרונות ,הוא החזיר אותו להיות אדם. לא סמל. לא מטרה. לא קריקטורה פוליטית. אדם מרשים וגם מנהיג.
קול לתחושה שרבים מאוד מרגישים
במשך שנים היה לי קשה מאוד לגבש דעה ברורה על נפתלי בנט. הערכתי חלק מהיכולות שלו, הסתייגתי מחלק מהמהלכים שלו, אבל לא הצלחתי להבין באמת מי עומד מאחורי הדמות הציבורית. אחרי הריאיון הזה, התמונה מבחינתי התבהרה. ולא רק שהתבהרה היא התבהרה באופן חיובי מאוד.
בנט יכול להיות ראש ממשלה. יותר מזה, הוא יכול להיות ראש ממשלה מצוין. לא משום שהוא מושלם, להפך. דווקא משום שהוא דיבר על הטעויות שלו, על הכישלונות שלו ועל הדברים שהיה עושה אחרת. הוא לא נשמע כמו פוליטיקאי שמנסה למכור לציבור סיפור על מנהיג שלא טועה. הוא נשמע כמו אדם שלמד משהו מהדרך שעבר.
והדבר שאולי הרשים אותי יותר מכל הוא שהשנים בפוליטיקה לא נראות כאילו השחיתו אותו. אפשר להסכים איתו ואפשר לחלוק עליו. אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא. אבל קשה היה שלא להרגיש שמדובר באדם שבאמת דואג לביטחון המדינה, שבאמת מוטרד מהעתיד שלה, ושבאמת רוצה בטובתה.
הוא צייר בדיוק את המצב ותחושה של המחנה הליברלי שהוא הפך לאנדרדוג. המחנה שמשרת בצבא, שיוצא למילואים, שמשלם מיסים, שמקים חברות; שמפתח את ההייטק, הרפואה, המחקר והכלכלה. מחנה שפעם הוצג כאליטה חזקה והיום מרגיש שנוא, מושמץ ומודר על ידי ממשלה שמתייחסת אליו כאל יריב פוליטי במקום כחלק בלתי נפרד מהעם.
לא פחות חשוב היה לשמוע אותו חוזר פעם אחר פעם על העובדה שהוא איש ימין, נרטיב שהוא מתעקש להחזיר לעצמו אחרי שכמעט איבד אותו באמצעות מכונת הרעל. והאמת? אני מאמינה לו.
אני מאמינה שהוא איש ימין. אבל אני גם מאמינה שהוא מבין שראש ממשלה אינו יכול להיות ראש ממשלה של מחנה אחד בלבד, הוא חייב להיות ראש ממשלה של כולם. ישראל לא צריכה עוד מנהיג שינצח חצי עם, היא צריכה מנהיג שיחבר אותו.
אחרי הצפייה בריאיון הזה, אני מבינה הרבה יותר טוב למה יש מי שמאמינים שנפתלי בנט הוא האיש שיכול לעשות זאת. ואולי, אחרי שנים של קיטוב, שנאה ופוליטיקה של נקמה, זה בדיוק מה שהמדינה צריכה עכשיו. לא עוד מי שינצח את הצד השני, אלא מי שיחזיר את האיזון, את השפיות ואת התחושה שכל אזרח במדינה הזאת שווה באותה מידה.
התרעות פיקוד העורף